לחם אבירים עב

כשומר היוצא ונכנס דמי וכו' לכן אמר ר"י לתנא תני אעפ"י שאין מפתח וחותם בידו ג"כ מותר, ובזה מבוארין דברי רבינו בהלכה זו. ומה שכתב ואעפ"י שהפתח פתות ר"ל בלא מפתח וחותם ומיירי בעיר שכולה עכו"ם כמבואר במשנה וקמ"ל הברייתא דדר בחצר מיקרי כמו יוצא ונכנס, ומ"ש והשומר נכנס ויוצא ר"ל אעפ"י שדר בחצר לא מיקרי רק כמו יוצא ונכנס בכ"ז סגי בזה וכמ"ש בה"ד דאין צריך להיות יושב ומשמר תמיד אלא נכנס ויוצא סגי, ומ"ש רבינו בה"ג אם היה ישראל זה ששומר היין זה הוא כגירסתו בהמשנה עד שיושב ומשמר כנ"ל, וסרה בזה קושית הראב"ד שכתב וז"ל א"א זה שיבוש שאין הבית צריך לכך ע"כ, ור"ל למה צריך יוצא ונכנס כיון דדר בחצר, אבל לפי מה שבארתי כנ"ל אתי שפיר וכן מה שכתב הש"ך סי' קל"א סק"ב דישראל דר בחצר כשומר יוצא ונכנס דמי וכן כתבו הפוסקים עכ"ל, ובאמת זה מבואר בפירוש ברש"י ותוס' הנ"ל, ומה שלא כתב רבינו בה"א ואע"פ שיוצא ונכנס י"ל דשם מיירי ביינו של ישראל א"כ לא גרע ממניח עכו"ם בחנותו דמותר ביו"נ וכמו שמבואר בדברי רבינו בפי"ב הי"ז אבל הכא מיירי ביינו של עכו"ם וביתו של עכו"ם א"כ ה"א דגרע וכמבואר ברש"י (דל"ג ע"ב) ד"ה "ה"ג" קמ"ל רבינו דמהני, ומה שהקשה הראב"ד על רבינו בה"ג וז"ל למה לא סיים רבינו עד שיהיה שומר נכנס ויוצא כמו שסיים בברייתא יעו"ש ובאמת עיין בברייתא דלא סיים עד שיהיה יושב ומשמר וחכמים דסיימו קאי אסיפא דרישא כמבואר בגמרא היינו איינו של ישראל, ורבינו לשון הברייתא נקיט, אבל באמת ס"ל לרבינו דביו"נ מותר דכו"ע מודים בזה וע"כ צ"ל דהשגת הראב"ד היתה ע"ז דס"ל לרבינו דתרתי בעינן וע"ז השיג דביו"נ לחוד סגי, אולם לפמ"ש בדעת רבינו נמצא דגם דעתו מסכמת דבחדא לחוד סגי וכן מוכח מהש"ס דגרסינן אחד הלוקח ואחד השוכר וכו' וישראל דר באותה חצר מותר ואעפ"י שאין מפתח וחותם בידו בחצר אחרת מותר והוא שמפתח בידו ואח"כ אמרינן וחכ"א עד שיהא יושב ומשמר היינו דיהא יו"נ, ואם נימא דרישא של הברייתא מיירי דאיכא תרתי היינו דהיה דר ויו"נ ע"כ מה דקאמר אח"כ בחצר אחרת וכו' מיירי רק ביו"נ וע"ז אמרינן והוא שמפתח וחותם בידו א"כ האיך קאמר הש"ס דחכמים קאי אסיפא דרישא דהלא לפי הנ"ל ר"מ יותר מחמיר מרבנן דר' מאיר סבר דבעינן תרתי ורבנן סברי דבחדא סגי והלשון וחכמים אוסרים משמע דהם מחמירים יותר, מר"מ א"ו צ"ל דהרישא מיירי בדר לחוד בלא יו"נ ובסיפא רק ההיתר משום מפתח וחותם בלחוד וע"ז פליגי רבנן וס"ל דבעינן תרתי לכן לא הזכיר רבינו בהלכה א' ביינו של ישראל דישראל דר באותה חצר ויו"נ כי באמת בחדא סגי ולכן לא הזכיר רבינו ג"כ בדין חצר אחרת יו"נ דבמפתח לחוד סגי ועיין בלח"מ מה שכתב ולפי מה שבארתי יסולק דבריו: הלכה ד

אפילו כתב העכו"ם לישראל וכו' עכ"ל. בזה שיטת רש"י דסובר דאפי' היכא דכתב התקבלתי מ"מ בעינן שיהא ביתו פתות לרה"ר ותרתי בעינן, והזקיקו לומר כן מהברייתא אחד השוכר וכו' ומוכח מזה דאפילו ביינו של ישראל אסור בלא מפתח ועיין בר"ן שהביא דעת הראב"ד שחולק ע"ז וס"ל דבחדא סגי והיכא שכתב התקבלתי לא בעינן שיהא הבית פתוח לרה"ר או שיהא המפתח בידו. וכפי הנראה דעת רבינו ג"כ כזה. וזה הוא שכתב רבינו בה"א ואין ישראל יכול להוציא משמע הא אם מניחו להוציא אפילו בלא מפתח ובלא פתוח לרה"ר מותר. ומה דהזקיקו לרבינו לפלוג על שיטת רש"י הוא מד"ס ע"ב וכקושית התוס' ד"ה "דיקא נמי" ומהברייתא לא קשה כפירוש הר"ן יעו"ש. ומ"ש רבינו בין ברשות וכו' פסק זה כר' שמעון בן אלעזר לחומרא אבל הר"ן והרא"ש והרשב"א פסקו כת"ק לקולא וכן פסק המחבר בשו"ע: