לחם אבירים עא

הש"ס אהדדי וכן משמע מירושלמי דמיירי בחו"א ועוד מוכח מדמוקי הש"ס הא כר"א והא כרבנן ומניין להש"ס דהברייתא השניה לא אתי כר"א דילמא ע"כ לא קאמר ר"א דמותר בשתיה רק היכא שיש חותם אחד אבל היכא דליכא חו"א אסור בשתיה אפילו לר"א אלא ע"כ צ"ל דבתרווייהו מיירי דמסר מפתח או עשה חותם, אולם קשה לי על שיטת רש"י הלא הברייתא דהמפקיד דתני ר"י משום ריב"ב וכן הברייתא דר"ת מיירי דהחביות סתומות כי מהדרך להפקיד חביות סתומות. וא"כ הסתימה עולה במקום חו"א וכן כתב הרא"ש יעו"ש, ודוחק לומר דס"ל לרש"י ז"ל כשיטת הרשב"א דסתימה אינו עולה במקום חו"א דהלא רש"י ז"ל כתב בד"ה דיקולא (דל"א ע"א) מגופת החבית עולה במקום חותם. א"כ קשה לפ"ז כיון דמסר לו מפתח הוי ב"ח א"כ איך כתב רש"י בלשונו הטהור דהברייתא דאתי כר"א מיירי ביחד ומסר מפתח או עשה חותם ולר"א חרי חותמות למה. וכן הברייתא דאסור בשתיה דאתי כרבנן ג"כ לא יתכן כיון דמיירי בב"ח ומדוע אסור בשתיה, ואפשר לומר דמה שכתב רש"י או עשה חותם כוונתו דהחבית היתה סתומה דזה עולה במקום חו"א, ומה שכתב דמסר לו מפתח היינו אם איירי בחבית פתוחה. ופסקינן בש"ס דהלכה כר"א דסגי בחו"א, ומה דקשה משארי מקומות הש"ס דמשמע דבעינן תרי חותמות כבר ישבו התוס' והרא"ש, וזו היא שיטת רש"י ותוס', אבל בה"ג הרי"ף והרשב"א גרסי בגמ' מפתח וחותם ור"ל דלר"א תרווייהו עולה במקום ב"ח ורבנן סברי דבעינן ב' חותמות גמורים, ומה דקאמר הש"ס אמר ר"א הכל משתמר בחו"א חוץ מהיין ור"י אמר אפילו יין משתמר בחו"א ול"פ הא כר"א והא כרבנן, א"כ משמע דלר"א בחו"א סגי, ואפשר ליישב דמה דקאמר הש"ס חו"א הכוונה עם מפתח וללישנא בתרא דאמרינן שם בגמרא א"ד אר"א הכל משתמר בתוב"ח חוץ מהיין ור"י אמר אפילו יין משתמר בחוב"ח ותרווייהו כרבנן, איכא למימר דזה לא קאי אמחלוקת דר"א ורבנן דמיירי ביש מפתח וחותם רק דמיירי דליכא מפתח א"כ צריך ב' חותמות אפילו לר"א כנ"ל ולק"מ קושית התוס' בד"ה "ותרווייהו" יעו"ש ברא"ש ופ"ח. ומה דקאמר הש"ס ותרווייהו כרבנן היינו היכא דליכא מפתח מודה גם ר"א לרבנן דבעינן חב"ח והשתא י"ל דרבינו הרמב"ם קאי בשיטת הרי"ף לכן כתב ויהיה המפתח וחותם בידו ר"ל כר"א דסגי במפתח וחותם ועוד נכלל בזה דבעינן דוקא מפתח וחותם וזה דומה לשתי חותמות לכן יפה פסק רבינו בה"ט ואם הפקיד ביד עכו"ם בח"א ויחד לו קרן זוית דאסור בשתיה ומותר בהנאה כיון דמיירי בחו"א. ולא היה מפתח. אבל היכא דאיכא מפתח וחותם ס"ל לרבינו כר"א ויתורץ בזה קושית הכ"מ וק"ל: הלכה ב

ואם אמר לו אחוז לי מפתח זה עד שאבוא היין מותר שלא מסר לו שמירת הבית אלא שמירת המפתח ע"כ. נראה מדברי רבינו דדוקא שלא אמר לו שהוא מפליג אז מותר אבל אם הודיע לו שהוא מפליג אפילו נתפס כגנב אסור. אבל עיין בתוס' ד"ה "לא" דס"ל אפילו היה יודע שמפליג נמי מותר והטעם כיון שלא מסר לו רק שמירח המפתח לכן ירא לכנוס בו ועיין ביו"ד סימן קכ"ט סעיף ה' יעו"ש: הלכה ג

עכו"ם ששכר וכו' ע"כ. וצ"ל דגירסת רבינו היה בהמשנה עד שיושב ומשמר ומבואר בש"ס המטהר יינו של עכו"ם ברשותו וישראל דר באותה חצר מותר והוא שמפתח וחותם בידו ואמר לו ר"י לתנא תני אעפ"י שאין מפתח וחותם בידו מותר ופסק הרי"ף כר"י ורבינו נמי פסק כן ועיין תוס' ד"ה "המטהר" ועיין מה שכתב רש"י ז"ל (דס"א ע"ב) ד"ה "תני" וז"ל כיון דישראל דר בחצר