לחם אבירים ע

בשתיה רק בשלל ממון לחוד וכ"כ רבינו בפירוש המשניות שלו יעו"ש: פרק יג הלכה א

הלוקח בית או ששכר בית בחצרו של עכו"ם ומלאוהו יין וכו' ואם היה דר בחצר אחרת לא יצא עד שיסגור הבית ויהי' המפתח והחותם בידו וכו' ע"כ. ופסק רבינו כת"ק דס"ל כר"א וכ"כ הרי"ף והר"ן דהלכה כת"ק דקאי כר"א, ומ"ש רבינו בה"ח וז"ל מותר לישראל להפקיד יינו וכו' והוא שיהי' שני סימנין וכו' ה"ה מפתח וחותם ג"כ מהני וכנ"ל, ומ"ש רבינו בה"ט וז"ל ואם הפקיד ביד עכו"ם בחותם אחד ה"ז אסור בשתיה ומותר בהנאה והוא שייחד לו קרן זוית יעו"ש, מקורו ממס' ע"ז (דל"א ע"א) דגרסינן שם אר"י משום ריב"ב המפקיד יינו אצל עכו"ם מותר בהנאה ואסור בשתיה ופריך הש"ס והתניא המפקיד פירות וכו' א"כ בהנאה נמי אסור ומתרץ הש"ס כגון שיחד לו קרן זוית ופריך א"ה בשתיה נמי לשתרי דהא ר"י אקלע לפרוד תנא לו ר"ת דמן פרוד המפקיד יינו אצל עכו"ם מותר בשתיה, ומתרץ הש"ס אר"ז ל"ק הא ר"א והא רבנן דתניא אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עכו"ם ומלאוהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר"א מתיר וחכמים אוסרים וכתב הכ"מ לפ"ז יש לתמוה על רבינו שכתב והוא שיחד לו קרן זוית הא למסקנא מהדרינן מהאי אוקימתא, ועוד יש לתמוה דפסק רבינו כההיא דריב"ב דהמפקיד יינו אסור בשתיה ומותר בהנאה וכחכמים דפליגי על ר"א כנ"ל והא בעצמו פסק בהלכה א' כר"א וגם בגמרא איפסיק הלכה כר"א עכ"ל, ולפענ"ד נראה דהקושיא הראשונה שהקשה הכ"מ לק"מ דבגמרא אמרו בזה הלשון "אמר ר"ז" ולא כתיב אלא אמר ר"ז א"כ משמע מזה דלא נייד הש"ס מתירוץ הראשון, ועוד דאלת"ה מאי מתרץ הש"ס הא ר"א נימא ע"כ לא קאמר ר"א אלא בשוכר בית מעכו"ם להכי סגי בתו"א אבל המפקיד אצל עכו"ם לא סגי בחו"א, והברייתא דאמרינן דאסור בשתיה נמי אתי כר"א ולמה לן לאוקמי הברייתא דוקא כרבנן ולא כר"א, אלא ע"כ צ"ל דאפילו להמסקנא תירוץ הראשון לא זז ממקומו והקושיא השניה שהקשה הכ"מ מדוע פסק רבינו בסמוך כר"א ובה"ט פסק כרבנן נ"ל דכבר הקשה כזה הרא"ש והר"ן על הרי"ף דפסק מקודם כר"א דסגי בחותם אחד ואח"כ הביא לדר"י דמצריך חותם בתוך חותם ועיי"ש ברא"ש מה שמתרץ ע"ז ותירוצם יעלה גם לדברי רבינו, והנה יש בזה שני שיטות היינו שיטת רש"י והתוס' לחוד ושיטת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א ובה"ג לחוד, היינו דעת רש"י ותוס' דסגי לר"א מפתח או חותם ואפילו לפי שנכתב בש"ס מפתח וחותם בכ"ז פירושו מפתח או חותם כמו שכתבו התוס' ד"ה "ותרווייהו" ובפרט שלפנינו הגירסא מפתח או חותם. ורש"י ז"ל מדייק מדאמרינן בגמ' (דף ס"א ע"א) בחצר אחרת מותר והוא שהמפתח וחותם בידו והתם נמי הפשט או חותם והראיה מדגרסינן (דל"א ע"א) אר"א הכל משתמר בחו"א חוץ מהיין שאינו משתמר בחו"א ור"י אמר אפילו יין משתמר בחו"א ול"פ הא כר"א והא כרבנן. א"כ מבואר להדיא דלר"א בחותם אחד סגי. ולשיטה זו מפרשינן הכי בגמרא. דפריך הש"ס אהא דתני ר"י משום ריב"ב דהמפקיד יינו אצל עכו"ם אסור בשתיה ומותר. בהנאה והתניא המפקיד פירות וכו' ומתרץ כגון שיחד לו קרן זוית וכתב שם רש"י בד"ה "בשיחד" ומסר לו מפתח או עשה חותם, ודחקו לרש"י לפרש כן ממאי דפריך הש"ס מהברייתא ממאי דתני ר"ת דמן פרוד דמותר בשתיה הלא אפשר לומר דהברייתא דר"ת מיירי דמסר לו מפתח או עשה חותם והברייתא דר"י משום ריב"ב מיירי דלא מסר לו מידי לכן כתב רש"י דבשניהם מיירי דיחד לו קרן זוית ומסר לו מפתח או עשה חותם ולכן יפה הקשה