לחם אבירים סח

להאופיא כד"א א"כ אסור משום ניצוק דמגע בגופו אפילו שלא בכוונה אסור בשתיה ואי אמרינן דהאופיא מיקרי ד"א ג"כ אסור בגדולה דכיון שיש לה כוונה א"כ מיקרי זה מגע ע"י ד"א בכוונה היינו כוונת מגע. לכן אסור בשתיה. אבל רש"י ז"ל אזיל לשיטתו דגריס נגע ברישא דלוליבא וע"ז אמר הש"ס דאסור בשתיה א"כ מוכח דמגע ע"י ד"א אפילו שלא בכוונה ג"כ אסור בשתיה לכן פירש רש"י שקלתה היינו שקלתה האופיא מבחוץ, ולפי מה שכתבתי יהיה מתורץ דברי רבינו דהיה גריס בש"ס שקלתה כהרי"ף לכן לפ"ז ע"כ מיירי בקטנה דאם נפרש דמיירי בגדולה א"כ אסור משום ניצוק ואי חשבינן כד"א א"כ מיקרי זה מגע ע"י ד"א בכוונה ואסור בשתיה לכן פירש רבינו דהגמרא מיירי בקטנה והאופיא מיקרי ד"א לכן מיקרי זה מגע ע"י ד"א שלא בכוונה. ורבינו גריס לעיל נגע בחמרא שלא בכוונה וס"ל לרבינו דמגע ע"י ד"א שלא בכוונה מותר בשתיה וכן פסק בפירוש בהמ"א פי"א הלכה ה' יעו"ש לכן פסק הכא ותינוק הנמצא וכו' וכנ"ל, ומה שהקשה הלח"מ למה לא העתיק רבינו הרבותא דהאופיא היה בידו י"ל דרבינו לא ס"ל כהגמרא הנ"ל דהאופיא מיקרי ד"א ורק בהגמרא יפרש כן אולם בעצמו לא ס"ל הרמב"ם כהגמרא הנ"ל וכיון דרבינו ס"ל כרב דתינוק ב"י עושה יי"נ לכן אם נקיטא בידה האופיא אפילו בקטנה ג"כ אסור. ומשום זה לא העתיק רבינו הרבותא דנקיטא בידה האופיא. ובאמת נראה לי להביא ראיה לדעת רבינו דהאופיא לא מיקרי ד"א מהמשנה ד"ס ע"ב דאמרו שם מדדו בקנה או שהיה מטפח עפ"י חביות המרותחות בכל אלו היה מעשה ואמרו ימכר וכן פסק רבינו בפי"ב ה"ט דאסור בשתיה א"כ מבואר מזה דהאופיא לא מיקרי ד"א ומיקרי מגע בגופו לכן אמרו דאסור בשתיה א"כ ה"ה ה"נ היין אשור משום ניצוק אבל עיין ברי"ף דהעתיק הרבותא דאופיא בידה ובאמת קשה מהמשנה הנ"ל ויש ליישב דהמשנה אפשר מיירי בעכו"ם גדול א"כ מיקרי מגע בכוונה כי דוקא היכא דקא נחית עכו"ם ונגע ברישא דלוליבא בחמרא שלא בכוונה ס"ל להרי"ף דמותר בשתיה מחמת דלא היה כלל כוונת מגע אבל הכא בהמשנה דמיירי דהיה כוונת מגע רק דלא היה כונת ניסוך ודומה זה למדדו בקנה דאסור בשתיה ועיין ברשב"ם דכתב על המשנה הנ"ל דאינו נוגע ביין אלא בהרתיחה העולה וכמשכשך במקל דמי וזו היא סברת הרי"ף וכן כתב וז"ל י"ל כיון דאין דרך ניסוך ברתיחות עשאו כמגע ע"י ד"א יעו"ש, כן נראה לי לפענ"ד ליישב דברי הרי"ף והרמב"ם וק"ל: הלכה כה

עכו"ם שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש לו מלוה על אותו היין ה"ז אסור וכו' ואם אין לו עליו מלוה היין מותר בשתיה ע"כ, עיין בכ"מ שכתב וז"ל וא"ת אמאי לא מפליג בין נתפס עליו כגנב לאינו נתפס וי"ל דה"פ אם יש לו עליו מלוה פשיטא דאינו נתפס כגנב ואסור ואם אין לו עליו מלוה מותר והוא שיהיה נתפס כגנב עכ"ל וכזה מובא בר"ן. ומ"ש רבינו אם יש לו מלוה על אותו יין ר"ל שעשאו אפותיקי כמ"ש רש"י (דף ס' ע"ב) ד"ה על יעו"ש, ומ"ש רבינו ואם אין לו עליו מלוה הכוונה אף שיש לו מלוה על בעליו רק כיון דאין לו מלוה על אותו היין מותר אף בשתיה מחמת דמרתת ולא נגע וכ"כ המחבר להדיא יעו"ש:. הלכה כו

זונה עכו"ם במסיבה של ישראל היין מותר שאימתן עליה ולא תגע אבל זונה ישראלית במסיבת עכו"ם יינה שלפניה בכליה אסור מפני שהן נוגעים בו שלא מדעתה עכ"ל, משמע מדברי רבינו דמה דקאמר הש"ס וישראל מסובין אצלה ר"ל דהרבה ישראלים מסובין אצלה ובאמת כן משמע מש"ס דקאמר הש"ס יצרא דיי"נ תקיף "להו" לשון רבים. וראיתי להתוי"ט שכתב