לחם אבירים סז

התוס' וז"ל ודוקא היין שעל הדולבקי שרי כדתנן במתניתין וכ"ת מאי קמ"ל רבא בזה ע"ז כתבו התוס' דאשמעינן דקול צלויי כלא הודיעו שמפליג דמי א"נ שאפילו על השולחן מותר עכ"ל, ובדלא אמר לו הוי מזוג ושותה עכ"ל, ומדברי רבינו נראה דמפרש כתירוץ הראשון שבתוס' דמה שעל השולחן אסור דעל התירוץ השני שבתוס' יש להקשות למה כתבו בדלא אמר לו הוי מזוג ושותה מותר אף שעל השולחן הלא במשנה מבואר דאפילו בכה"ג ג"כ אסור מה שעל השולחן ועיין במהר"ם ורש"א ובת"ח שהגיהו דברי התוספות עפ"י מה שכתב הרא"ש עיי"ש דכתבו דמה דמסיימי התוס' ובדלא אמר לו הוי מזוג ושותה צ"ל דזה קאי על תירוץ הראשון ובתירוץ השני גרסי הכו א"נ וכו', והכא מיירי שכל אחד שותה מיינו יעו"ש א"כ לפ"ז אתי דברי רבינו אפילו לתירוץ השני דרבינו הלא מיירי דשותים מיין אחד ועיין בלח"מ שהקשה על התוס' כמה שהקשה המהר"ם ולא תירץ כלום ונעלמו ממנו דברי הרא"ש כי להרא"ש לק"מ וכמ"ש הרש"א והת"ח, וק"ל: הלכה כג

ותינוק הנמצא בין החביות בין כך ובין כך כל היין מותר ע"כ. ור"ל בין כשנתפס כגנב ובין כשאין נתפס כגנב הכל מותר כיון שהוא תינוק ובודאי לא נגע וכמ"ש רש"י ז"ל ועיין בתוס' ד"ע ע"ב דגרסי בגמ' "קלטתה" ועיין במ"ש רש"י שם דדוקא רביתה דאינה יודעת בטיב ניסוך ולא מסרה נפשה ליגע אז מותר אבל גדולה מכי חזינן דנקיטא אופיא לא תלינן לקולא, ור"ל דאפילו נתפס כגנב נמי אסור, אבל התוס' כתבו דבין גדולה ובין קטנה שרי רק דהמעשה שהיה כך היה בקטנה וכ"כ הר"ן בשם התוס' וכתב דמיירי שהיה בחזקת המשתמר שהיה ישראל יוצא ונכנס ואי לאו משום אופיא פשיטא ד ליכא למיחש אבל משום אופיא חיישינן לה ואעפ"כ אמר רבא דליכא למיחש דאימר מגבה דחבית שקלתה, עכ"ל. ועיין בהשגות הראב"ד שכתב דמהש"ס משמע כפירוש התוס' דמיירי בגדולה ונתפסת כגנב ולא כמוכח מדברי רבינו דמפרש בהגמ' דמיירי דוקא בקטנה ואפילו אינה נתפסת כגנב ועיין בלח"מ שהקשה על רבינו למה לא העתיק הרבותא דנקיטא בידה אופיא כמבואר בש"ם, ולבאר כל אלה נבאר מתחילה דברי התוס' במ"ש בד"ה אימר וז"ל אימר מגבה דחביתא קלטתה ולא נגעה ביין אלא מן האויר קלטתה אבל אי שקלתה ע"ג היין אסור משום ניצוק מיהו יש בתו"י שקלתה ואפ"ה שרי משום שאינה בקיאה בטיב ניסוך ולא מסרה נפשה למינגע כפ"ה אבל בגדולה כיון דנקיטא אופיא איכא למיחש עכ"ל, ומוכח מדברי התוס' דאי גרסינן שקלתה אז הפירוש דשקלתה מע"ג היין היינו דהאופיא היה כ"כ צבור הרבה ע"ג היין לכן אמרינן דבעת שקבלה האופיא לא נגעה כלל בהיין, וע"ז אמר הש"ס ואע"ג דליכא תו אימר איתרמי לה היינו אע"ג דכעת אין כ"כ הרבה אופיא צבור ע"ג היין מ"מ אמרינן דמקודם איתרמי לה דהיה הרבה אופיא צבור ע"ג היין, אבל רש"י מפרש דשקלתה האופיא ע"ג דופן החבית מבחוץ כן פירש מהר"ם דברי רש"י ותוס', ולפענ"ד קשה הלא אפילו בקטנה נמי אסור משום ניצוק להתוס' דפירשו שקלתה ועיין בתוס' דנ"ד ע"ב ד"ה לאפוקי דפסקו שם כרב דתינוק ב"י עושה יי"נ ואסור בשתיה א"כ ה"נ כיון דשקלתה מע"ג היין א"כ יאסור היין משום ניצוק, והנראה ליישב דברי התוס' כן דאזלי לשיטתם דגרסי בדף נ"ד ע"א "נגע בחמרא שלא בכוונה" וע"ז אומר שם רב דאסור בשתיה ומותר בהנאה ולפ"ז מוכח אבל היכא דנגע ברישא דלוליבא בחמרא שלא בכוונה אפילו בשתיה שרי והתוס' ס"ל הכא דהאופיא מיקרי ד"א ולא נחשב כהיין עצמו וכיון דמיירי בקטנה דאין לה שום כוונה ליגע בהיין א"כ מיקרי זה לפי הנ"ל מגע ע"י ד"א שלא בכוונה לכן מותר בשתיה אבל בגדולה בכה"ג היכא דשקלתה מע"ג היין בודאי אסור דבגדולה ממ"נ אסור אי לא חשבינן