לחם אבירים סו

הדמים מקודם וכנ"ל וזה יהיה לא כדעת התוס' ד"ה ש"מ, ומה דכתב רבינו ואם מדדו לכלי העכו"ם מיירי דלא היה ביד העכו"ם והאיסור הוא רק משום היין שהיה בכלי של עכו"ם נחזור כעת לזה שכתב רבינו עכו"ם שמצץ היין מן החבית במינקת אסור כל היין שבה וכן פסק רבינו בה"ז וז"ל נכנס העכו"ם לבית או לחנות ונגע ביין אסר כל היין שבה וכן איתא בש"ם (דנ"ד ע"ב) ופסק בהלכה זו דאסר אפילו בהנאה ומזה מדייק הכ"מ דס"ל לרבינו דמדדו ביד אסור, והראיה מדפסק בה"ז ובהט"ו דאסור בהנאה מגע שלא בכוונת ניסוך, ובאמת אין זה דיוק דנוכל לומר כמ"ש הר"ן לחלק בפר"י ומיירי הכא דנגע לצורך עצמו א"כ חיישינן שמא נסך אבל במדדו ביד ס"ל כת"ק דשרי בהנאה, וראיתי בלח"מ פי"א ה"ה דכתב דמגע בגופו בכוונת מגע שלא בכוונת ניסוך אסור בהנאה כיון שהוא יודע שהוא יין וראייתו מדכתב רבינו פי"ד ה"ה עכו"ם שנגע ביין ולא נתכוון לזה ה"ז אסור משמע דאם יודע שהוא יין אסור בהנאה. אע"ג דלא נתכוון לנסך רק כיון דהיה כוונת מגע דיו. ובאמת קשה לי למה לו לדייק מהלכה ה' הלא רבינו כתב בהדיא בה"ז ובהט"ו דמגע עכו"ם בכוונת מגע שלא בכוונת ניסוך אסור בהנאה. ולפי מה שכתבתי דכוונת מגע לחוד בלא כוונת ניסוך אסור בהנאה מחמת דחיישינן שמא ניסך ובמדדו ביד ס"ל לרבינו דמותר, צריך לומר מה דאמרינן בש"ס פר"י דנ"ט ע"ב אמר ר"א האי עכו"ם דלהכי לחמרא דישראל בכוונה אע"ג דלזבנינהו לעכו"ם אסור שרא לו למישקל דמיו מההוא עכו"ם ע"כ, ולכאורה הפירוש בגמרא דנסכי לחמרא דישראל בכוונה, היינו בכוונת מגע וניסוך, ולפמ"ש הלא לא צריך כוונת ניסוך כלל דגם בלא זה אסור בהנאה ובאמת בהרי"ף והרא"ש ליתא כלל להך תיבת "בכוונה" אך עיין ברמב"ם פי"ג הכ"ח וז"ל עכו"ם שנגע ביין של ישראל לאונסו מותר למכור אותו לאותו העכו"ם שכיון שנתכוון זה העכו"ם להזיק וכו' ולפ"ז שפיר אמר הש"ס בכוונה ור"ל בכוונת היזק וס"ל דלענין איסור הנאה לא צריך שום כוונת ניסוך וכוונת מגע לחוד די לאסור בהנאה והכוונה בעינן רק כדי לחייבו בדמי ההיזק אבל אם אין מתכוון להזיק ולאסרו עליו היין אינו חייב לשלם וכיון דאינו חייב לשלם כי קא שקיל דמים דמי יי"נ קא שקיל עיין בכ"מ ועיין בש"ך סימן קל"ב סק"ב יעו"ש ועיין בט"ז סימן קכ"ז סקט"ו דכתב שם ואע"ג דברגל נמי יש איסור רק שאני התם דישראל דורך עמו ומסייעו להעכו"ם ובאמת תירוץ זה אינו מספיק דהלא העתיק המחבר דברי הרמב"ם וז"ל עכו"ם שדרך היין ולא נגע בו וכו' יעו"ש והתם מיירי שאין ישראל דורך עמו אך באמת עיקר תירוצו של הט"ז הוא מחמת דטרוד בדריכה וכמ"ש הט"ז בעצמו סקי"ז אך מחמת דהכא בסעיף כ"א דמיירי הרמב"ם והמחבר שישראל דורך עמו כנ"ל לכן כתב כזה. ולפ"ז מה שכתב הנקה"כ על הט"ז ליתא. ודו"ק: הלכה טז

עכו"ם שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום וכו' הרי אלו מותרות שאימתו עליו ואומר עתה יצא לפנינו ויראה אותנו ע"כ. עיין בלח"מ דמפרש דרבינו מיירי דבא להם דרך עקלתון כדמוקי הש"ס כפי שפירשו התוס' ד"ה ה"ד יעו"ש ועיין בתוי"ט שפירש דרבינו ס"ל דאם לא הודיעו שהוא מפליג סגי אפילו לא בא להם דרך עקלתון, ומאי דמוקי הש"ס כנ"ל זה קאי לענין טהרות אבל מדברי רבינו נראה דלא ס"ל כהתוי"ט וכמ"ש הלח"מ ועיין בכ"מ שכתב וז"ל ואיכא למידק וכו' וכבר הקשה כזה התוס' ד"ע ע"א ד"ה ה"ד יעו"ש: הלכה יט

היה שותה עם העכו"ם ושמע קול תפלה בביהכ"נ ויצא אף היין הפתוח מותר וכו' ואין נאסר אלא מה שלפניו בלבד ע"כ. ר"ל מה שנמצא על השולחן. ועיין בתוס' ד"ע ע"א ד"ה "שמע" דהקשו למה התיר רבא אותו היין הלא במשנה מבואר שרק מה שעל הדולבקי שרי אבל מה שעל השולחן אסור לכן כתבו