לחם אבירים סה

מותר לקבל הדמים וכ"ש בכלי של ישראל ביד העכו"ם בודאי מותר הדמים אפילו בנדנוד. י"ל דזה לפי דס"ל להש"ס דניצוק לאו חבור ולכן קנה בהגבהה וכדפריך הש"ס ס"ס וכו' אבל רבינו דס"ל דניצוק חיבור לכן אפילו בכלי ישראל ביד העכו"ם ונדנד הכלי ג"כ אסור לקבל הדמים, ומ"ש רבינו שמשיגיע לכלי נאסר ר"ל כשיגיע לתחלת הכלי נאסר הכל עם היין הנשאר משום ניצוק וכ"כ הר"ן והכ"מ יעו"ש, ולכאורה נ"ל ליישב שיטת הראב"ד דמפרש כזה בדברי רבינו הרמב"ם היינו דמיירי הכא ג"כ בנפסק הקילוח דאל"כ קשה מאי כתב רבינו דמיו אסורים הלא אפילו היין הנשאר אצל הישראל בכלי העליון נמי אסור משום ניצוק וכדכתב רבינו בפי"ב הי"ב אלא ודאי מיירי דנפסק הקילוח כי דוחק לפרש בענין אחר כנ"ל לכן כתב שמשיגיע לכלי נאסר כי מיירי במקטף קיטופי ור"ל שמשיגיע לכלי היינו בשולי הכלי וכן איתא בפי"ב הי"ב לפיכך המודד לעכו"ם לתוך כלי וכו' ינפץ נפיצה וכו' בכדי שלא יאסור מה שישאר בכלי העליון יעו"ש, ולפ"ז מיירי רבינו בנפסק הקילוח וא"כ האיסור הוא רק משום תערובות ולכן הקשה הלא קיי"ל כרשב"ג וכו'. והנראה לי ליישב דברי רבינו. דמיירי הכא דמניח הכלי ע"ג קרקע **(דלכאורה קשה מאי כאב רבינו אבל אם מדד לכלי העכו"ם או לכלי ישראל שביד העכו"ם וכו'. הלא באחת בגמרא משמע דאפילו בכלי עכו"ם אם היה ביד העכו"ם מותר לקבל הדמים, וכיון דהשתא אמרינן דמיירי רבינו במקטף קטופי וכנ"ל א"כ בודאי קשה על רבינו וכפירכת הש"ס ס"ס וכו' אלא ע"כ צריך לפרש כמ"ש דאיירי במניח הכלי ע"ג קרקע וכו. המחבר.)** וכדמסיק הש"ס שם ל"צ דמונח אארעא. ולא יקשה על רבינו כקושית הש"ס ותיקני לו כליו דרבינו פסק בפ"ד ה' מכירה ה"ב דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח וכן כוונת רבינו אבל אם מדד לכלי העכו"ם או לכלי הישראל שביד העכו"ם ור"ל אפילו כלי של העכו"ם ביד העכו"ם וכן מוכח בש"ס ומיירי דמונח ע"ג קרקע וכוונת רבינו בזה שכתב שביד העכו"ם היינו דאוחז הכלי ע"ג קרקע ונדנד הכלי אפילו בכלי של ישראל אסור לקבל הדמים וכמ"ש רבינו בפי"ב ה"ג ומה דכתב רבינו לכלי העכו"ם איירי ג"כ בנדנוד הכלי ע"ג קרקע ולכן אסור הדמים כיון דהכלי מונח ע"ג קרקע א"כ ליכא הגבהת עכו"ם דליקני, ומה דכתב רבינו שביד העכו"ם כוונתו כנ"ל, וכ"ת כיון כשנדנד הכלי אפילו בכלי ישראל נמי אסור א"כ למה כתב רבינו לכלי העכו"ם, י"ל דקמ"ל רבינו דאפילו בכלי העכו"ם ג"כ אסור דלא אמרינן דכלי של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח, ובזה סרה השגת הראב"ד כנ"ל, ומה דלא הזכיר רבינו עכבת יין וכדמסיק הש"ס משום דזה מיירי אליבא דמ"ד דס"ל כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח אבל כיון דרבינו פסק דלא קנה לוקח לכן אינו צריך להזכיר עכבת יין, ועוד נ"ל ליישב שיטת רבינו כן דאפילו נימא דרבינו מיירי במקטף קיטופי לכן היין הנשאר בהכלי העליון אינו אסור משום ניצוק אבל מ"מ כיון דאמרינן ניצוק חיבור א"כ ראש העליון שעדיין לא הגיע לאויר הכלי אסור משום ניצוק וזה כוונת רבינו במה שכתב שמשיגיע לכלי נאסר כסתם יינם ור"ל דאעפ"י שהיין הנשאר בכלי העליון מותר מחמת דמקטף קיטופי אבל מ"מ היין שיצא מהכלי העליון ועדנה לא הגיע לאויר הכלי אסור משום ניצוק לכן לא כתב רבינו נאסר הכל כי היין הנשאר בכלי העליון מותר ורק היוצא אסור משום ניצוק, והשגת הראב"ד היתה כיון דמקטף קיטופי א"כ אפילו הוה ניצוק חיבור מ"מ מותר לקבל הדמים וכמו שהקשו התוס' (דע"א ע"ב) אבל רבינו ס"ל כנ"ל. ולפ"ז יהיה כוונת רבינו דאפילו לא היה מונח הכלי ע"ג קרקע ורק דאוחז בידו א"כ קני בהגבהה מ"מ אסור משום ניצוק, ומה דאמרו בגמ' אי דקא נקיט לו בידו וכו', א"כ מוכח דאפילו בכלי של עכו"ם ונקיט לו בידו ג"כ מותר מחמת דקני לו בהגבהה, לק"מ דבש"ס אזיל אליבא דמ"ד ניצוק לאו חיבור אבל לדידן דקיי"ל ניצוק חיבור לכן אף כה"ג אסור לכן כתב רבינו בפי"ב ה"ב לפיכך וכו'. ור"ל דדוקא מה שישאר בראש העליון יהיה מותר אבל ראש העליון שעדיין לא הגיע לאויר הכלי נאסר משום ניצוק ולכן צריך לקבל