לחם אבירים סד

כוונת הרדב"ז כן דס"ל להרדב"ז דאהלכה כ"ח דפסק רבינו כר"י לק"מ כי הלא הראב"ד כתב בדברי ר"י לפרש דמיירי במקטף קיטופי וכנ"ל וכן הפירוש ג"כ בדברי רבינו כי הלא רבינו פסק כר"י וכנ"ל א"כ לק"מ ממתניתין דאגרדום לכן כתב הרדב"ז דהקושיא היא אהלכה כ"ט וכזה כוונת הרדב"ז דהראב"ד ס"ל דמה דפסקינן בגמרא בתערובות סתם יינם כרשב"ג דמותר ומותר למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו היינו אפילו מערה בלא הפסק הקילוח נמי שרי וכמו דתערובות מותר ה"ה דניצוק ג"כ מותר בזה כי באמת הלא על ר"י קשה ממתניתין דע"ד ע"א דאמרו שם יי"נ שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר וכו' א"כ מוכח משם דלא כר"י דהלא מיירי במשנה דנפל איסורא לגו היתרא וע"כ צריך לפרש דהמשנה איירי בלא מקטף קיטופי לכן אסור וע"ז חולק רשב"ג את"ק ומתיר ופסק שם ר"נ כרשב"ג בסתם יינם א"כ מוכח מהש"ס דבסתם יינם בתערובות אפילו לא נפסק הקילוח ג"כ מותר א"כ לפ"ז קשה על רבינו דפסק בהכ"ט כנ"ל ומקורו ממה שפסק ר"נ בסתם יינם כרשב"ג וא"כ מיירי בלא נפסק הקילוח א"כ קשה ממתניתין דאגרדום. ומפרק י"ב הט"ו דהעתיק רבינו הדין דקדח במינקת לק"מ כי דוקא הברייתא דאמרו אגרדום עכו"ם ושם מיירי דהיה כוונתו לא לנסך רק לראות כמה שוה היין כמבואר שם ברש"י דנ"ח לכן מיקרי סתם יינם, אבל בפי"ב לא העתיק רבינו אגרדום עכו"ם רק "עכו"ם" גרידא לכן כיון דמצץ היין מן המינקת כוונתו לנסך כי הלא אין לו כוונה אחרת כמו שיש לאגרדום לכן פסק רבינו שם דאסור בהנאה, הגם דתערובות דנפל איסורא לגו היתרא אפילו ביי"נ ג"כ מותר בהנאה, מ"מ היכא דלא נפסק הקילוח אסור ושם מיירי דלא נפסק הקילוח לכן לא קשה כלום מהט"ו אהכ"ט לכן הקשה רק ממתניתין דאגרדום, ועל קושיא זו כתב הרדב"ז בשם הר"ן לפרש דהטעם דהברייתא משום דהוי כנוגע בכליו כנ"ל, אבל באמת קשה לי האיך נוכל לפרש בפי"ב בהט"ו במינקת דהוי יי"נ ממש כיון דאין להעכו"ם כוונה אחרת, הלא רבינו כתב בפי"א הלכה ד' וז"ל וכל יין שנגע בו העכו"ם הרי זה אסור שמא נסך אותו, הא למדת יין של ישראל שנגע בו העכו"ם דינו כסתם יינם דאסור בהנאה וכ"כ בה"ג יעו"ש א"כ מבואר להדיא דמיקרי סתם יינם ולא יי"נ ממש, א"כ הדרא קושית הראב"ד לדוכתא ויהיה קשה מדברי רבינו פט"ז אפי"ב הט"ו כנ"ל, וע"כ צריך לתרץ כמ"ש בהברייתא לדברי הר"ן דעדיף מניצוק ולא כמו שתירץ הרדב"ז דשם מיירי רבינו ביי"נ וכנ"ל. או אפשר דבאמת נוכל לפרש דכוונת רבינו בפי"ב הט"ז במינקת משום ניצוק ומ"מ לא קשה מפט"ז הכ"ט כי רבינו ס"ל דניצוק אפילו בסתם יין ביין ג"כ אסור בהנאה וכמ"ש רבינו בפי"ב הי"ב א"כ ע"כ צריך לפרש בהכ"ט דמיירי דעירה באופן שנפסק הקילוח ומיירי דעירה מן החבית דביי"נ כה"ג פסק רבינו דאסור אפילו בנפל איסורא לגו היתרא. כמו שכתב בהכ"ח. ועל זה כתב רבינו בהכ"ט בנתערב סתם יין ביין דמותר כה"ג וכמ"ש מקודם לפרש בהמשנה דע"ד ע"א לשיטת הרמב"ם דס"ל דניצוק בסתם יינם ג"כ אסור בהנאה א"כ צריך לפרש בהמשנה כנ"ל וכיון דבפי"ב הכ"ט מיירי רבינו דנפסק הקילוח רק דמיירי בחבית א"כ לק"מ מהט"ו וכנ"ל, ועכשיו יהיה מתורץ בזה השגת הראב"ד בפי"ג הכ"ד דכתב שם רבינו וז"ל בד"א בשמדד הישראל לכליו אבל אם מדדו לכלי העכו"ם או לכלי ישראל שביד העכו"ם צריך ליקח את הדמים ואח"כ ימדוד ואם מרד ולא לקח דמים אעפ"י שפסק דמיו אסורים שמשיגיע לכלי נאסר כסתם יינם עכ"ל. וכתב הראב"ד "א"א הא דלא כהלכתא דהלכה כרשב"ג דמותר בתערובות סתם יינם ע"כ" ובאמת הראב"ד ס"ל דרשב"ג מיירי דלא נפסק הקילוח ופסקינן כוותיה בסתם יין ביין שנתערב לכן השיג על רבינו כנ"ל אכן לפי שכתבנו דרשב"ג מיירי בנפסק הקילוח ומערה מחבית כנ"ל לק"מ כי רבינו מיירי הכא בפי"ג בלא נפסק הקילוח, וראיה לזה דקאמר הש"ס ש"מ ניצוק חיבור ולא סיים הש"ס תומ"י דמני לא כרשב"ג אלא ודאי ש"מ דרשב"ג נמי מודה בזה דניצוק חיבור וכיון דרבינו פסק דניצוק חיבור לכן פסק כנ"ל וכוונת רבינו כן דבכלי עכו"ם מיירי בלא נדנוד הכלי ובכלי ישראל מיירי דנדנד הכלי והוי ככלי של עכו"ם, הגם דבגמרא מוכח דאפילו בכלי של עכו"ם אי היה ביד העכו"ם