לחם אבירים סג

ועוד קשה לי על הראב"ד שהוא בעצמו פירש דברי ר' יוחנן ראשון ראשון בטיל דמיירי בקיטוף קטופי א"כ מה הקשה על רבינו, וי"ל דקושיתו מדלא חילק רבינו וסתם דבריו א"כ משמע אפילו בב"א ג"כ מותר. וע"כ צ"ל כן דקושית הראב"ד על רבינו הוא מדסתם רבינו דבריו דאל"כ היה לו להקשות גם אהלכה כ"ט דכתב שם אם נתערב סתם יין ביין ה"ז אסור בשתיה וימכור הכל חוץ מדמי יי"נ שבו ולמה לא הקשה הראב"ד גם בזה ממתניתין דאגרדום, ואפשר לדחות ראיה זו דשם הלא כתב רבינו נתערב א"כ אפשר לומר שלא היה ניצוק לכן לא השיג הראב"ד אבל בהכ"ח דכתב שם אם עירה משמע דהיה ניצוק לכן הקשה כנ"ל

ולפי מ"ש דרבינו מיירי בפט"ז הכ"ט בנפסק הקילוח א"כ קשה מאי אשמעינן בזה הלא אפילו ביי"נ ממש ג"כ מותר בנפסק הקילוח, אולם יש לומר דהכא מיירי דמערה מחבית לבור ונפסק הקילוח דביי"נ ממש כה"ג אפילו איסורא לגו היתרא אסור וכמו שמביא רבינו בסוף הכ"ח וז"ל מפני שהעמוד היורד מפי החבית גדול אבל הכא דמיירי בסתם יינם לכן מותר אפילו איסורא לגו היתרא. ויש להביא ראיה לזה. דלכאורה קשה על רבינו לפי מה דפסק כר"י דקמא קמא בטיל בצרצור קטן בנפסק הקילוח היכא דנפל איסורא לגו היתרא ואפילו נפל כ"כ עד שאין בההיתר ס' מ"מ מותר כדמשמע מדברי רבינו וכמ"ש הלח"מ בהכ"ח יעו"ש, א"כ קשה לשיטת רבינו על ר"י מהמשנה דע"ד ע"א דאיתא יי"נ שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר ימכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו ט"כ ופסקינן בגמ' שם ביי"נ כת"ק דאסור בהנאה ומיירי שם דנפל איסורא להיתרא כדמשמע לשון המשנה ועוד משמע שם דאפילו נפסק הקילוח ג"כ אסור ובשלמא לדעת התוס' דפירשו דר"י מיירי בשיש ס' בהיתרא וע"ז אר"י קמא קמא בטיל לק"מ דנוכל לומר דהמשנה מיירי בשאין ס' אבל לדעת רבינו דפסק אפילו אין ס' בהיתרא מ"מ מותר בנפל איסורא לגו היתרא א"כ קשה כנ"ל וע"כ צריך לפרש דהמשנה מיירי דנפל מן החבית לבור ואפילו נפסק הקילוח אסור לדעת רבינו בדברי ר"י מחמת דנפיש עמודו ובזה פליג ת"ק עם רשב"ג דלת"ק אסור ולרשב"ג מותר ופסקינן כרשב"ג וכן פסק רבינו בהכ"ט, א"כ מבואר מכל אלה דבכהאי גוונא מיירי רבינו בהכ"ט. אבל עיין ברא"ש פ' השוכר סימן כ"ו ומוכח משם דר"י מיירי שמערה בלי הפסק לא במקטף קיטופי ומ"מ כיון דמיירי דנפל איסורא לגו היתרא לכן כמו דס"ל לר"י בחערובות באופן זה דמותר כן ניצוק ג"כ מותר בזה אבל היכא דנפל היתרא לגו איסורא אסור ניצוק בזה. וכ"כ הר"ן וקשה לי על הרא"ש דשם ס"ל כהברייתא בקדח במינקת דאסור בהנאה וכ"כ הטור בפיסקי הרא"ש והטעם דאסור משום ניצוק כמ"ש הרא"ש בפ' השוכר סימן כ"ו והכא פסק כר"י דמותר מחמת דלא אמרינן ניצוק בנפל איסורא לגו היתרא, אך באמת לק"מ דמה שכתב הרא"ש במינקת דאסור משום ניצוק יען דהברייתא אתי כרבנן וכמו דס"ל לרבנן בתערובות איסורא לגו היתרא דאסור ה"נ לדידהו ניצוק אסור למ"ד ניצוק חיבור אבל הרא"ש בעצמו ס"ל כמ"ש הר"ן בקדח במינקת דהטעם הוא משום דהתחתון נעשה בסים לעליון והוי כנוגע בכלי ממש ועדיף מניצוק ומכ"ז מוכח דאין לומר כמ"ש הנקה"כ דטעמו של הר"ן משום ניצוק. לכן לפ"ז מאי דפסק הנקה"כ להתיר בהפ"מ בקדח במינקת לענ"ד ליתא לדין זה וכנ"ל, ועיין בכ"מ ובמ"ע דתירצו השגות הראב"ד כן. דרבינו פסק כר"י בשם ר"י וסבירא ליה לרבינו דרבין פליג אדר"י וכפירוש רש"י יעו"ש. אולם לפענ"ד בזה אינו מתורץ כלום דקושית הראב"ד הלא הוא זה היינו אפילו אם ת"ל דרבין לא פליג אדר"י מכל מקום ממתניתין דאגרדום משמע דלית הלכתא כר"י ובפרט דרבינו פסק כמתניתין דאגרדום כנ"ל ועיין ברדב"ז שפירש דקושית הראב"ד היא אהלכה כ"ט דמיירי שם דנתערב סתם יינם דמותר בהנאה ע"ז הקשה הראב"ד ממתניתין דאגרדום דשם מיירי ג"כ בסתם יינם ומ"מ אסור בהנאה ומשמע מהרדב"ז דקושית הראב"ד היא דווקא אהלכה כ"ט ובאמת נפרש