לחם אבירים סב

פסק לקמן בהמ"א פט"ז הכ"ט כרשב"ג בסתם יינם דמותר למכור חוץ מדמי איסור שבו א"כ ע"כ צריך לפרש כמו שכתבתי לעיל. ועוד י"ל דלכאורה קשה על רבינו למה כתב הטעם דהיין שבמינקת יחזור ויפול לחבית וכו' מפני מה לא כתב הטעם משום ניצוק כיון דרבינו פסק דניצוק חיבור אפילו בכחו וכמו דאיתא בפי"ג הכ"ב ובפי"ב הי"ב וכמ"ש הכ"מ, וכבר הקשה כזה הרא"ש על הברייתא בעצמה ותירץ דטעם של הברייתא קאי על אטעמו מן הכוס אבל לא אקדח במינקת כי שם אסור משום ניצוק, ובאמת בדברי רבינו אי אפשר לפרש כן כיון דלא העתיק לגמרי הדין דטעם מן הכוס, ואפשר לפרש דברי רבינו כן וה"ק שכשישפוך יחזור היין שעלה וכו' ויפול לחבית ויאסור הכל ר"ל משום ניצוק, וכ"ת א"כ למה אמר שכשישפוך הלא תומ"י כשמצץ כבר נעשה ניצוק, זה לק"מ די"ל כמ"ש הרדב"ז והלח"מ פי"ב הי"א דרבינו ס"ל דלא אמרינן ניצוק חיבור אלא בניצוק היורד ממעלה למטה לפי שעתיד כל היין לירד ע"י הניצוק אבל ממטה למעלה לא הוי ניצוק לכן כל זמן שהעכו"ם מוצץ היין שבכלי מותר ורק שכשישפוך יחזור היין שבמינקת לחבית ואז יהי' אסור משום ניצוק ולפ"ז אפילו לרשב"ג נמי אסור ולא כמ"ש הט"ז הנ"ל דטעמו משום תערובות ולרבנן. ולהרא"ש הניצוק הוא דוקא משום ניסוך הפה דאי משום כחו הלא אינו אסור בהנאה. ועיין בהשגות הראב"ד פי"ב הי"ב דחולק על רבינו וס"ל דניצוק בסתם יינם אינו אסור רק בשתיה. ונראה לי לתלות מחלקותם בזה. היינו דרבינו סובר דהברייתא דמינקת אתי אפילו לרשב"ג דרשב"ג נמי מודה דאסור בהנאה, משום ניצוק וכמ"ש הרא"ש כנ"ל א"כ מוכח מזה דניצוק אסור בהנאה אפילו בסתם יינם, אבל הראב"ד ס"ל דהברייתא אתי רק אליבא דרבנן דוקא ולא כרשב"ג דלדידי' כמו דמותר בתערובות כן מותר בניצוק. ואפילו את"ל דרשב"ג נמי מודה להדין דברייתא אפשר לומר דמשו"ה אסור מחמת דהתתתון נעשה בסיס לעליון והוי כמו נוגע בכלי ממש ועדיף מניצוק, א"כ מהברייתא לא מוכת מידי דניצוק יהי' אסור אף בסתם יינם, ולפ"ז יהיה מתורץ דברי המחבר דפסק בסי' קכ"ו ס' ז' כהרשב"א דס"ל דאם נגע העכו"ם בקילוח מותר בהנאה א"כ מוכח מזה דניצוק מותר בהנאה ובסי' קכ"ד, ס' י"א פסק במינקת דאסור בהנאה ולכאורה סתרי דברי המחבר אהדדי אבל לפי מה שכתבתי לעיל לק"מ כי במינקת כל האיסור הוא רק משום דהוי כנוגע בכלי ממש, ומה שכתב הנקה"כ דכוונת הר"ן משום ניצוק כתב זה אליבא שיטת הר"ן בעצמו דסובר דניצוק חיבור בסתם יינם אבל לשיטת הראב"ד והמחבר דניצוק בסתם יינם מותר בהנאה א"כ ע"כ צ"ל בההיא דמינקת דעדיף מניצוק דהוי כנוגע בכלי ממש וסרה בזה קושית הגאון רע"א זצ"ל שהקשה דברי המחבר אהדדי לפי פירוש נקה"כ יעו"ש, אך זה פליאה לי על נקה"כ דכתב במינקת דמותר בהפ"מ מחמת דקיי"ל דניצוק בהפ"מ מותר ובאמת לפי הנ"ל אין האיסור במינקת משום ניצוק ורק משום דהוי כנוגע בכלי ממש ולפ"ז א"כ אפילו בהפ"מ נמי אסור בהנאה ולפ"ז יוצדק קושית הגאון רע"א ז"ל דמסוף דבריו של נקה"כ נראה דקאי על המחבר ל יפה הקשה. ומה שכתבתי לבאר דהטעם דאסור במינקת הוא משום ניצוק יהיה קשה לכאורה לפ"ז מדברי רבינו לקמן פט"ז הכ"ח וז"ל שם יין שנתנסך וכו' אבל אם עירה יי"נ מצרצור קטן לתוך הבור של יין אפילו עירה כל היום כולו ראשון ראשון בטיל, א"כ מבואר מזה דלא ס"ל לרבינו איסור ניצוק דאל"כ ליתסר שם נמי משום ניצוק כמו הכא דהלא קדח במינקת נמי מיירי באיסורא לגו היתרא, ונ"ל ליישב כזה דבפרק ט"ז מיירי בקיטוף קטופי, אבל במערה ואינו מפסיק באמת אסור משום ניצוק וכ"כ הר"ן בשם הראב"ד בפרק השוכר לפרש כן בדברי ר"י לכן הכא במינקת דיורד ועולה בלי הפסק אסור משום ניצוק וזה הוא שדקדק רבינו בלשונו וכתב "ויפול לחבית" היינו שיפול בפ"א ויתורץ בזה השגת הראב"ד שהקשה על רבינו ממתניתין דאגרדום ולפי שחילקתי לק"מ: