לחם אבירים נז

הלא מדלא העתיק דהכניס את ידו ליטול משם דבר הנופל א"כ ש"מ דמגע ביד אפילו עוסק במלאכתו ג"כ אסור ועיקר טעם ההיתר הוא מדלא שכשך כמו שפירש הגר"א בסימן קכ"ד סקל"א ולפי שבארתי אין סתירה מזה לדברי הש"ך דרבינו אשמעינן בזה רבותא היינו אפילו לא היה טרוד מ"מ מותר מטעם דלא שכשך אבל היכא דהיה טרוד אפילו שכשך ג"כ מותר, ומה דנקט רבינו בה"ט מדדו בקנה הוא לאו דוקא אלא אפילו בידו ג"כ מותר ורק אשמעינן רבותא דאפילו מדדו בקנה בכ"ז אסור בשתיה, אבל יש להקשות לדעת הש"ך מה"י לקמן גבי חבית שהיה נקב בצדה וכו' כתב רבינו דכל היין שמראש החבית עד הנקב אסור ופירש הכ"מ דאסור בהנאה א"כ משמע דמגע שלא בכוונת ניסוך אסור בהנאה וה"ה דמדדו ביד ג"כ אסור וכמו שהוכיח דין זה הר"ן יעו"ש, אולם יש לתרץ דשאני התם דבכל העת שמחזיק אצבעו בהנקב הלא הוא אינו טרוד וכל הטרדה שלו רק ברגע הראשונה משיסתום אבל אח"כ הוא אינו טרוד לכן חיישינן שמא שכשך בכוונה אבל במדדו ביד שם הוא טרוד כל העת והראיה דיש חילוק ביניהם מדסבירא להטור והרא"ש דמדדו ביד אסור בהנאה ומ"מ סברי בדין הנ"ל גבי חבית דאסור א"כ צ"ל ע"כ כמ"ש ונוכל לומר כי זה כוונת הרא"ש במה דפליג על הראב"ד מטעם דלא דמי טרדה זו לזו כי לפי מ"ש יש חילוק גדול ביניהם ועיין ברא"ש פ"י סימן י"ב יעו"ש: הלכה ב

נטל כלי של יין והגביהו ויצק וכו' נאסר שהרי בא היין מכתו ע"כ. עיין בכ"מ שהביא דעת רבינו לאסור אף בהנאה וכן הוא ברש"י שם ד"ה "חמרא" וכן כתבו התוס' שם ד"ה "ערום" וכן מוכת בגמ' (דף נ"ח ע"ב). דאמרינן שם מאן דאסר שפיר אסר ועיין שם בתוס', ומה שהעתיק הר"ן בשם רש"י להתיר היינו לפי הגירסא שהיה לפניהם ומדסתם רבינו את דבריו משמע דאף מה שנשאר בחבית ג"כ אסור אבל עיין בתוס' ד"ה כחו וברש"י ד"ה "דגואי" ומבואר שם דמה שנשאר בכלי מותר ועיין בש"ך סי' קכ"ה שהקשה דברי המחבר אהדדי, ועוד הקשה שם כיון דלהמחבר היין מותר בהנאה א"כ מדוע אסרינן משום ניצוק וכונתו דהא דאמרינן נצוק חיבור הוא דוקא ביי"נ ממש דאסור בהנאה אבל ביין שאינו נאסר בהנאה לא אמרינן ניצוק חיבור וכמ"ש הש"ך סי' קכ"ו סק"ט. ומ"ש לעיל דרבינו סובר דהיין הבא מכחו של עכו"ם אסור אף בהנאה יהיה מוכח מזה דרבינו סובר דמן שלא בכוונה לכוונה מעלינן תרי דרגא כי הלא מוכח מגמ' בדנ"ת דכחו שלא בכוונה מותר אף בשתיה מעתה אם נאמר דלא מעלינן רק דרגא אחת היה צריך להיות הדין בכוונה דאסור רק בשתיה ומדוע נאסור גם בהנאה, אלא ע"כ צ"ל כמ"ש וכן מוכח דרבינו סובר דמגע בגופו ע"י ד"א שלא בכוונה מותר אף בשתיה וכמו לגירסת הרי"ף דלא גריס בגמ' ברישא דלוליבא ורק גריס נגע בחמרא א"כ מוכח מזה דדוקא מגע בגופו שלא בכוונה אסור בשתיה משא"כ מגע ע"י ד"א שלא בכוונה מותר אף בשתיה ומ"מ סובר רבינו דמגע ע"י ד"א בכוונה אסור אפילו בהנאה א"כ נשמע מזה דתרי דרגא מעלינן בכוונה על שלא בכוונה, אבל לשיטת רש"י דגריס שם ברישא דלוליבא ולפ"ז מגע ע"י ד"א שלא בכוונה אסור בשתיה ובכוונה אסרינן אף בהנאה א"כ לשיטתו יהי' מוכח דמכוונה לשלא בכוונה נחתינן רק דרגא אתת לכן רש"י לשיטתו יסבור דכחו בכוונה מותר בהנאה ובזה תסולק קושית התוס' מעל רש"י ז"ל בדנ"ח ע"ב ד"ה "אלא" יעו"ש וק"ל

נטל כלי של יין והגביהו ויצק היין נאסר שהרי בא היין מכחו ע"כ. ור"ל דנאסר אף בהנאה והנשאר בכלי כתב הכ"מ דאינו אסור רק משום ניצוק ויש להביא ראיה דמה שכתב רבינו ונאסר היינו אף בהנאה מדכתב רבינו בה"ו בא היין מכחו שלא בכוונה מותר בשתיה ומקורו מדנ"ח ע"ב דמסיק רש"י שם