לחם אבירים נו

מותר ולא מצריך לקלוף את הזפת א"כ כמו דלא בעינן קליפת הזפת כן לא בעינן היתור קשרים. אולם לפי מ"ש בשם הכ"מ אין מזה ראי' כלל דשאני בליעת הזפת מקטרי. והרא"ש מיירי דאין שם קשרים ורק בליעת הזפת לבד לכן מתיר בישון לבד אבל היכא דיש קשרים בעינן היתור קשרים וכנ"ל וק"ל: הלכה כה

בזמן שהיתה א"י כולה לישראל היו לוקחין היין מכל אדם מישראל וכו' ובחו"ל לא היו לוקחין אלא מאדם שהוחזק בכשרות וכו' וכן הבשר והגבינה וכו'. ונראה מדברי רבינו דהברייתא בע"ז (דף ל"ט ע"ב) מיירי בסתם בני אדם שאינם מכירין זא"ז. ומה דכתב רבינו בהכ"ו המתארח אצל בעה"ב וכו' הרי זה מותר לאו דוקא דיעבד מותר אלא אפילו לכתחילה נמי מותר וכן מוכח ממה דכתב רבינו לקמן ואם הוחזק שאינו כשר וכו' אסור להתארח אצלו משמע מזה הא אם אינו מכירו אפילו לכתחלה מותר להתארח אצלו, וכן כתב המחבר (סימן קמ"ט סעיף ב'), ומאי דכתב רבינו לשון דיעבד משום סיפא **(היינו אם הוחזק שאינו כשר)** נקיט דבסיפא אפילו בדיעבד אסור, ומה דכתב רבינו ואם עבר ונתארח אצלו אינו אוכל עמו וכו' הגם דאמרינן בברייתא וכולן אם נתארח אצל בעה"ב מותר זה בסתם בני אדם שאין אנו מכירים אותם אבל רבינו מיירי היכא דהוחזק לאינו כשר. ומה דהזכיר רבינו וחתיכת דג שאין בה סימן וכן בהלכה כ"ו מזכיר רבינו דג ובאמת בברייתא לא נזכר מדו כלום אבל עיין ברי"ף דגרים בברייתא תיבת דג וכן העתיק הרא"ש מהתוספתא כגירסת הרי"ף וכן נראה מפ"ג הכ"א דלא הביא שם רבינו הדין דחלב א"כ משמע דלא גריס חלב ובמקום חלב גריס חתיכת דג. ועיין בש"ך סימן קמ"ט סק"ג דהרמ"א היה לו הגירסא כמו שלפנינו לכן לא העתיק חלב לאיסור יעו"ש וק"ל: פרק יב הלכה א

כיצד היא הנניעה שיגע ביין עצמו בין בידו בין בשאר איבריו שדרכן לנסך בהן וישכשך אבל אם פשט ידו לחבית ותפסו ידו וכו' לא נאסר היין ע"כ. בדין זה יש שיטת רש"י ותוס' ואבארם פה. בזה כ"ע מודים דשכשוך בעינן ומגע בלא שכשוך לאו כלום. וכן הביא הר"ן בשם רש"י ורק בזה הם מחולקים היינו רש"י סובר דהכנסת יד לחבית לא מיקרי שכשוך וגם אם אפילו לא יהיה טרוד בהכנסת היד להיין ג"כ אינו נאסר היין מטעם דבעינן שכשוך. אבל תוס' סברי דזה מקרי שכשוך וטעם ההיתר הוא יען דהוא טרוד ליטול האתרוג, ורבינו סובר כדעת רש"י לכן לא העתיק הכניס ידו ליטול דבר הנופל כי אפילו לא ליקח דבר הנופל ג"כ מותר, וכ"ת מדוע לא מזכיר הש"ס התקנה בההיא דמחוזא דיתפסו את ידו כיון דרבינו סובר דהכנסת ידו לא מקרי שכשוך וכל האיסור הוא בהוצאה ולזה הלא יש תקנה הנ"ל וכמו בההיא עובדא דאתרוגא, וי"ל כי באמת היכא דהתפיסו את ידו בודאי מותר ורק זה לא צריך הש"ס לאשמעינן ובההיא דאתרוגא אחרת אשמעינן דה"א כיון דהכא עסקינן דהיה טרוד ליקח דבר הנופל א"כ אפילו בהוצאה חשיב טרוד לכן אשמעינן הגמ' דדוקא תפסו ידיו מותר אבל בלא זה לא חשיב טרוד כיון דהוציא דבר הנופל תו לא מחשיב טרוד א"כ לפ"ז כיון דבההיא דמחוזא דלא היה שם שום טירדא לכן ליתא שום ה"א למשרי וכן ההיתר מתפיסת ידיו ג"כ אינו צריך לאשמעינן, ומה שכתב רבינו לא נאסר היין צ"ל בהנאה אבל בשתיה אסור דלא עדיף מההוא שנפל דפסק רבינו בה"ט דאסור בשתיה ודלא כשיטת הראב"ד דמתיר אף בשתיה והשתא א"ש דברי הש"ך שפירש בדעת רבינו דמדדו ביד מותר, ולכאורה קשה