לחם אבירים נה

פליגי כלל רב ושמואל בזה. כמובן: הלכה כא

גת של אבן מזופפת שדרך בה העכו"ם או וכו' אעפ"י שלא דרך בה צריך לקלוף את הזפת ע"כ. וזה הוא כגירסת הרי"ף דלא גריס בש"ס לישנא קמא דרבא יעו"ש ועיין בר"ן שמפרש שיטת רש"י והרי"ף ואביא פה דבריו בקצרה היינו לשיטת רש"י ותוס' כל שתחילת תשמישו בהיתר סגי בהדחה לבד אבל לפי גירסת הרי"ף גת של אבן או של עץ שדרך בהם העכו"ם אעפ"י שאינה מזופפת ואעפ"י שתחילת תשמישן בהיתר בכ"ז בעינן ניגוב וכן משמע מדברי רבינו בה"כ שכתב דבעי ניגוב ומדסתם דבריו משמע אפילו גת של ישראל דתחילת תשמישן בהיתר מ"מ בעי ניגוב ועיין בר"ן (דף ל"ט) ד"ה "והעדשים" שכתבו דעדשים לאו גת עצמו יעו"ש וכן ס"ל לרבינו א"כ לפ"ז אין ראיה מהברייתא דלגת ג"כ סני בהדחה, ומה שכתב רבינו בהכ"א גת של אבן מזופפת שדרך בה העכו"ם וכו' צריך לקלוף את הזפת וכו' זה הוא כנ"ל דאמר רבא דוקא זפתה עכו"ם אבל דרך בה לא סגי בניגוב אלא בעי לקלוף וכן אמרו שם בגמ' ההוא גברא וכו' וכן איתא בברייתא דאם היו מזופתין אסורים ר"ל דבעי קילוף ומוקי הש"ס דדרך בה ולישנא בתרא דרבא נמי ס"ל הכי דהי' קשה לו מהמשנה על הברייתא ומוקי הברייתא דדרך בה א"כ מוכת כנ"ל, עוד כתב רבינו אם נתן בה מים ג' ימים מעל"ע אינו צריך לקלוף עיין ע"ז בהשגות הראב"ד ועיין בר"ן דמחלוקת של הרמב"ם והראב"ד תלוי בזה דהראב"ד מפרש מה דאמרו שם בגמ' קולף היינו קליפה וערוי כיון דשהה חמרא בפילי טובא הוי לו ככלי המכניסו לקיום וצריך הכשר גדול, ומביא ראיה מהברייתא דקתני סתם אסורות א"כ משמע דבעי הכשר גדול היינו ערוי ולכן ס"ל להראב"ד דכל כלי מזופפת דצריך ערוי צריך לקלוף את הזפת תחילה ולא סגי בערוי לבד אבל רבינו מפרש דמה דאמר רבא קולף היינו בלא ערוי וכן מוכת מהתוספתא ולכן ס"ל לרבינו דכל כלי דהכשרו בערוי אינו צריך לקלוף את הזפת תחילה וק"ל: הלכה כב

גת של חרס אעפ"י שקלף את הזפת אסור לדרוך בה מיד וכו' ואם ישנה י"ב חדש או נתן בה מים ג' ימים מותרת עכ"ל. משמע מדברי רבינו דאפילו דרך בה העכו"ם סגי בערוי ולא בעי קליפה מדסתם דבריו וכתב כנ"ל א"כ משמע דבין דרך ובין לא דרך סגי בערוי ולא כמ"ש הרא"ש דצריך קליפה וערוי היכא דדרך העכו"ם בגת זפותה של חרס וכן מבואר בתוספתא פ"ה בהדיא כנס בה עכו"ם ישראל ממלא אותה ג' ימים מים מעל"ע, א"כ מכ"ש בגת דקנקנים חמירי יותר מגת כמבואר בהברייתא (דף ע"ד ע"ב) ומודה רבי בקנקנים של עכו"ם שהן אסורים דבעי מילוי וערוי ורבי בעצמו ס"ל בגת של חרס זפותה דסגי בקליפה א"כ מבואר להדיא דגת קיל יותר מקנקנים וכיון דפסקינן בקנקנים דסגי בערוי וכמו שפסק רבינו בהט"ו מכ"ש בגת דסגי בערוי בלא קליפה וק"ל: הלכה כג

משמרת של יין של עכו"ם וכו' ואם יש בהן קשרים מתירן ע"כ. ועיין בר"ן שפירש דמשמע מרש"י דוקא בניגוב צריך היתור קשרים אבל בישון א"צ וכן דעת רבינו מדכתב בה"כ דבישון אינו צריך לקלוף את הזפת, ולפענ"ד נראה דנוכל לומר מדסתם רבינו דבריו משמע שדעתו בכ"מ להתיר הקשרים אעפ"י שישון מועיל למה שבלוע בזפת מ"מ אינו מועיל לזה שבגו קיטרא וכפירוש הכ"מ בה"כ וכן עיין בש"ך דפסק דבעינן בכ"מ היתור קשרים ועיין בטור דהביא דעת הרא"ש דס"ל כדעת רש"י ז"ל דלא בעינן היתור קשרים בישון, וכוונתו מדפסק הרא"ש בקנקנים של עכו"ם אחר יב"ח