לחם אבירים נד

בכ"מ שהקשה דהאיך פסק רבינו דסגי בשכשוך והלא מבואר בברייתא (דע"ד ע"ב) דמשפך בעי ניגוב ותירץ הכ"מ דברייתא מיירי בכלים של עכו"ם שנשתמשו בהם העכו"ם הרבה ורבינו מיירי בכלי של ישראל שנתנו בו לפי שעה יין של עכו"ם וכן כתבו התוס' ולפ"ז אתי שפיר דכתב רבינו בפי"ב הי"ג וז"ל משפך שמדד וכו' אם יש בקצה המשפך עכבת יין לא ימדוד בו וזה מבואר במשנה (דף ע"ב ע"א) ובאמת קשה הלא אפילו בלא עכבת יין נמי אסור וכמבואר בהברייתא (דף ע"ד ע"ב) דמשפך גופו בעי ניגוב א"כ בלא עכבת יין נמי אסור וזה קושית הכ"מ ועיין תירוצו ודברי הכ"מ מבואר בתוס' (דף ע"ב ע"ב) ד"ה "אם" דהקשו ג"כ קושיא זו על המשנה ותירצו כנ"ל והתוס' אזלי לשיטתם (בדף ע"ד ע"ב) ד"ה הגת דכתבו דהברייתא דגת ומחץ שם מיירי בשל עכו"ם יעו"ש והתוס' גרסי בגמ' כגירסת רש"י היינו ל"ק דרבא שם **(פירוש, אם דרך לא בעי ניגוב אלא בהדחה סגי. המחבר)** ומשו"ה הוכרחו לחלק ולומר דהברייתא מיירי בשל עכו"ם דוקא אבל רבינו לא גריס ל"ק דרבא וכן הרי"ף לא גריס ולפ"ז אין צריך לדחוק דהברייתא דגת ומחץ מיירי דוקא בשל עכו"ם דבלעי טובא ולכן כתב רבינו בה"כ וז"ל גת של אבן ושל עץ שדרך בהן העכו"ם מדיחו במים ובאפר ד' פעמים וכו' ולא חילק בין תחילת תשמישו ע"י עכו"ם ובין תחילת תשמישו ע"י ישראל יען דס"ל דאין חילוק בזה כלל, ומה דאמרו בברייתא של עכו"ם זה לרבותא דרבי דלרבי סגי בניגוב אף בגת ומחץ ומשפך של עכו"ם אבל באמת ה"ה בשל ישראל נמי בעי ניגוב ולפ"ז לא יספיק תירוץ הכ"מ הנ"ל לכן ע"כ צריכים אנו לתירוצו של הלח"מ בהי"ז דהדין דמחץ ומשפך המבואר בברייתא לית הלכתא כברייתא זו. יעו"ש: הלכה יט

כלי חרס השועים באבר וכו' עד כאן. עיין בלח"מ דכתב דרבינו סובר דירוקים אסורים ככלי נתר ואין להם טהרה עולמית ועיין בכה"ג דמפרש דמדסתם רבינו דבריו ולא פירש אם יש להן טהרה או לא מוכח דס"ל דירוקים מותרים ע"י ערוי יעו"ש, והראיה דאמרינן בש"ס על כלי נתר דאין להם טהרה עולמית ובירוקים אמרינן דאסורים משמע משינוי הלשון שיש חילוק ביניהם ועיין שיטת ר"ת וכן עיין בר"ן וביו"ד סי' קל"ה סעיף ח' יעו"ש: הלכה כ

גת של אבן וכו' מדיחן במים ובאפר וכו' ע"כ. ולכאורה קשה דבהלכה י"ז כתב רבינו דסגי בהדחה לחוד וכן כתב בהכ"ד ועיין בר"ן דהקשה כזה על הגמ' ועיין תירוצו ומה שתירץ על הש"ס יספיק ליישב קושיתי הנ"ל, ומה דכתב רבינו דאם היה בהן לחלוחית מקדים האפר למים ואם לאו מקדים המים. עיין ע"ז בכ"מ ובלח"מ דמבארים דרבינו פוסק כל"ב דגמ' וכפירוש הראשון שברש"י והרא"ש פוסק ג"כ כפירוש הראשון שברש"י אבל הוא פוסק כלישנא קמא דבגמ' ובזה מחולקים רבינו עם הרא"ש דרבינו פוסק כל"ב והרא"ש פוסק כל"ק ולא רצו לפרש בהסוגיא כפירוש השני שברש"י מפני קושית התוס' יעו"ש לכן לא רצו לפרש כפירוש הר"י דגם לפירוש הר"י יקשה דיהיו סברות הפוכות וכמו שהקשה הרש"א, ומה דפסק רבינו כל"ב הגם דזה הוא מדרבנן ובשל סופרים הולכין אחר המיקל בכ"ז רבינו לשיטתו דפוסק בכ"מ כל"ב אפילו במידי דרבנן ועיין בפי"ז הכ"א וכן בה' גירושין ועיין מה שכתבתי בזה בה' ברכות, ומאי דכתב הכ"מ דרבינו פוסק כלישנא קמא שברש"י הוכחתו מזה דאי נימא דרבינו מפרש כפירוש השני שברש"י נמצא דפליגי בזה רב ושמואל א"כ איך פוסק רבינו כשמואל הלא הלכה כרב באיסורי אבל לפי פירוש הראשון שברש"י יפה פסק דלפירוש זה לא