לחם אבירים נג

בדריכה ובכ"ז לענין מגע ידו אסרינן אפילו טרוד במלאכתו ולא דמי למדדו ביד וכן כתב הש"ך בסימן קכ"ד סקנ"א ולפ"ז לא יהיו סתרי דברי רבינו מפי"ב על פי"א כמובן. וע"כ צ"ל כדעת הש"ך דרבינו סובר דמדדו ביד מותר בהנאה יען דטרוד הוא ודמי לניסוך דרגל, ומאי דכתב רבינו מדדו בקנה ה"ה אפילו ביד וכמו שפירש הרא"ש על המשנה. ולא תיקשי מזה דכתב רבינו בפי"ב ה"י שכל היין עד הנקב אסור בהנאה כי עיין ברא"ש דהביא קושיא זו ועיין תירוצו ונ"ל לכאורה להביא ראיה דדעת רבינו דמדדו ביד מותר מדהביא בפי"ב ה"א וז"ל אבל אם תפסו את ידיו וכו' לא נאסר היין מפני שבכניסת היד היה טרוד א"כ ה"ה מדדו ביד ג"כ מותר דגם שם הוא טרוד ואפשר לומר דיש לדחות דשם הטעם כדכתב רש"י ז"ל דשם לא היה שכשוך ומה דכתב רבינו מאימתי נאסר היין עיין מה שכתב בזה הלח"מ והר"ן ודוק: הלכה טו

נודות העכו"ם וקנקניהן שהכניסו בהם העכו"ם יינם אסור ליתן לתוכן יין עד שיישנן י"ב חדש או עד שיחזירן לאור וכו' והטעם דבי"ב חדשים כלה כל הלחלוחית שבהם ועיין בטור בשם תשובת הרא"ש דכתב דאפילו נתן בתוכן מים בתוך י"ב חודש ג"כ מותר וכן פסק המחבר סי' קל"ה סעיף ט"ז ובאמת הטור לשיטתו אזיל דפסק כדעת התוס' במס' ע"ז (דף ל"ג ע"ב) ד"ה "שרא" דלאו דוקא שכר אלא אפילו מים ג"כ מותר, אבל לדברי רבינו ורש"י ז"ל דס"ל דוקא שכר מותר אבל מים לא א"כ כיון דהמים אסורים לכן הכלי ג"כ אסור וא"כ לרבינו ולרש"י צריך י"ב חדשים מנתינת המים, ומה דכתב רבינו עד שיחזירן לאור או שיחמו עיין בכ"מ דגריס או עד שיחמו ולדבריו ס"ל לרבינו דהיסק מבפנים לא מהני. ולפענ"ד נראה לפרש הכוונה בדברי רבינו כן דבאמת בעינן היסק מבחוץ והיסק מבפנים לא מהני כפירוש רש"י ד"ה קינסא. ואתי רבינו לאשמעינן דאם הסיקו מבפנים עד שהוחמו מבחוץ נ"כ מותר אבל מה שהתרפה הזפת אינו סימן כלום ולפי פירוש הנ"ל של הכ"מ בדברי רבינו יקשה מדוע לא הזכיר רבינו דהסיקן מבפנים לא מהני ועוד מה אתי לאשמעינן לפירוש הכ"מ אולם לפי מ"ש יבואר היטב ודלא כהמ"מ והלח"מ דמפרש דמ"ש רבינו או שיחמו הכוונה שיתלבנו. ומה דמביא הלח"מ ראי' לדבריו מדלא כתב תיבת "עד" כמ"ש אח"כ או עד שיתן, נוכל לומר כי לקמן דאיירי בשיעורים אחרים כתב להלן תיבת עד אבל הכא דאיירי מאש סמיך על תיבת עד שכתב מתחילה עד שיתרפה הזפת, ועוד דהכ"מ באמת גריס תיבת עד יעו"ש ועיין ביו"ד סי' קל"ה סקי"ד וכך פסק הרא"ש ועיין מה שכתב הב"י על הטור: הלכה טז

ומותר ליתן לתוכן שכר או ציר או מורייס מיד ואין צריך לכלום ומותר ליתן היין לתוכן אחר שנותן הציר או המורייס שהמלח שורפן ע"כ. ונראה מדברי רבינו דס"ל כדעת רש"י דדוקא שכר מותר אבל מים אסור ליתן לתוכן ומה דאיתא בע"ז (דל"ג ע"א) ישראל נותן לתוכן מים זה קאי על ההכשר של ערוי ג' ימים ובאמת עיין בתוספתא פ"ה דאיתא שם כנס בהם עכו"ם יין ישראל ממלא אותה ג' ומים מעל"ע ומבואר מזה דהפשט בהברייתא ג"כ הכי. ומה שכתב רבינו מותר ליתן היין אחר הציר והמורייס דזה הוא במקום הכשר איתא כן בתוספתא פ"ה ועיין בלח"מ שכתב דמשמע מדברי רבינו דלאחר שכר אסור ליתן יין דשכר אינו עולה במקום הכשר ולפ"ז ע"כ צ"ל דטעם ההיתר של נתינת השכר הוא מפני שהשכר מבטל טעם היין ולא מכלה אותו כמו ציר וכן כתב רש"י טעם זה ועיין בכה"ג ליו"ד סימן קל"ה ס"ד יעו"ש: הלכה יז

וכן כלי שנתנו בו יי"נ ואין מכניסו לקיום: וכו' או המשפך משכשכו במים ודיו עיין