לחם אבירים נב

ות"ל שכוונתי לדעת הגדולים וק"ל: הלכה ט

לפיכך יין מבושל של ישראל שנגע בו העכו"ם אינו אסור ומותר לשתות עם העכו"ם בכוס אחד וכו' ע"כ, משמע מדברי רבינו דדוקא יין מבושל של ישראל ונגע בו העכו"ם מותר אף בשתיה אבל אם היין של עכו"ם בבית העכו"ם אסור בשתיה דלא גרע משאר משקים דאסור משום בנותיהן, ובזה יתורץ דברי רש"י במס' ע"ז דכ"ט ד"ה הא, דמשמע שם דוקא בהנאה אינו אסור אבל בשתיה אסור ובדברי רש"י ד"ל ע"א ד"ה "הרי" מבואר להדיא דמותר אף בשתיה וכפי הנראה לכאורה סתרי דברי רש"י ז"ל אהדדי, ולפי מ"ש ניחא דמ"ש רש"י דאסור בשתיה היינו בבית העכו"ם אבל בבית הישראל אף בשתיה מותר ועיין בט"ז סימן קכ"ג, סק"ד דכתב בשם רש"י דיין מבושל מותר דוקא בהנאה אבל בשתיה אסור וגם הב"י נדחק בדברי רש"י הנ"ל ולפי הנ"ל מבואר היטב דעת רש"י ז"ל, ומה דמסיים רבינו לעינין חומץ דאסור במגע עכו"ם זה הוא לפי שיטת ר"ת אולם רש"י ז"ל חולק ע"ז כמבואר בדברי רש"י על המשנה וז"ל דליכא למימר דמיירי בחומץ גמור דהלא בזה ליכא שום מ"ד דאוסר אלא ע"כ צ"ל דמיירי שהתחיל להחמיץ אחר ג' ימים אח"כ מצאתי שהגאון הרש"ש זצ"ל מאריך בזה ואפשר לומר דמה דכתב רש"י ז"ל במתניתין דלא מתסר בהנאה לאו למידק מזה דבשתיה אסור אלא ה"ה אפילו בשתיה ג"כ מותר אך כתב זה משום רישא דשם אסור בהנאה לכן כתב גם בזה דלא מתסר בהנאה ובאמת ה"ה אפילו בשתיה ג"כ מותר, והראיה דבד"ה אמר רב אשי לא הזכיר רש"י כלום כמו ביין מבושל אלא ודאי דבחומץ אפילו בשתיה ג"כ מותר וכמו שכתב הר"ן יעו"ש ואפילו היה החומץ ביד העכו"ם ג"כ מותר בשתיה ולא שייך בזה הגזרה וכן כתב הר"ן ועיין בלח"מ דהקשה על רבינו למה לא הזכיר ג' ימים. ונ"ל די"ל דזה מובן מאליו דלאחר ג' ימים ליכא שום מ"ד דאוסר ואפילו לנהרדעי דאסרי היינו דוקא בגילוי אבל לענין יי"נ לא אסרי כלל לכן בה' רוצח פוסק רבינו דיש בו משום גילוי אפילו לאתר ג' ימים כדמוכח שם מדלא חילק וסתם את דבריו וכנהרדעי דאסרי. אבל לענין יי"נ מותר אחר ג' ימים לכן מדייק היטב רבינו בדבריו בה"ט שכתב יין שהתחיל להחמיץ היינו בתוך ג' ימים וכן גם הוא שיטת רש"י דקודם ג' ימים יש בו משום יי"נ אבל לאחר ג' ימים אין בו משום יי"נ והראיה דלא הזכיר במימרא דר"א כלום. וכמ"ש לעיל. ועוד כתב רבינו אבל יין מזוג אם נגע בו נאסר ע"כ ועיין בר"ן וברא"ש דכתבו דהיכא דאיכא טעם יין אפילו נמצא טפי מג' חלקים מים מ"מ אסור משום יי"נ ולכאורה משמע דדעת רבינו אינו כן מדכתב בה' ברכות פ"ח ה"ט דאם הוציא פחות מארבעה אעפ"י שיש בהם טעם יין מברך שהכל, אולם יש לומר דשאני שמרים דבכה"ג אמרינן קיוהא בעלמא הוא וכמ"ש הר"ן וכן כתבו התוס' במס' ב"ב צ"ו ע"א. וכן פסק הרמ"א ביו"ד סימן קכ"ג ועיין בה' שבת פכ"ט ה"ו ומדברי רבינו בה' חמץ ומצה שכתב ולא יפחות בארבעתן מרביעית יין נראה דלא פסק כהר"ן ועיין רש"י ד"ל ע"א ד"ה מזוג דכתבו שני חלקים מים ואחד יין יעו"ש: הלכה יא

עיין בכ"מ שכתב דרבינו לא גריס בש"ס ההיא בדא דינוקא יעו"ש, ולפענ"ד נראה דנוכל לקיים דרבינו גריס ההוא דינוקא. ומ"מ פוסק דאין דורכין אפילו היה כפות דס"ל לרבינו כדעת התוס' בע"ז דע"י מעשה היה ועיין במהר"ם שמפרש דברי התוס' באורך ולפי שכתב המהר"ם בדברי התוס' דוקא התם דכבר נעשה המעשה ובדיעבד לא אסרינן אבל לכתחלה גזרינן כפות אטו שאינו כפות, ומה שכתב הכ"מ דרבינו סובר ניסוך דרגל לא שמיה ניסוך עיין במה שכתב ע"ז הש"ך סימן קכ"ג סקמ"ג דמדחה את דברי הכ"מ ומפרש לעולם ניסוך דרגל שמיה ניסוך ושאני הכא דטרוד