לחם אבירים נא

ג"כ דינא הכי מחמת כיון דלא פלחי לעכו"ם אינם אוסרים רק בשתיה וכ"כ המחבר בסעיף ו' בהדיא היכא דלא פלחי לעכו"ם מותר בהנאה יעו"ש וא"כ תמיה לי על הש"ך סק"ח דכתב בדברי הרמב"ם דס"ל דאסור אף בהנאה בבני השפחות דבאמת רבינו ס"ל כמ"ש בשם הר"ן ומחולק רבינו עם התוס' הנ"ל כי באמת כוונת הרמב"ם דל"ד ישמעאלים ולא ס"ל מ"ש הר"ן דל"ד עכו"ם שמל ולא טבל לג"ת מחמת דג"ת מקבל מהשתא וגר אינו מקבל אלא לאחר טבילה כמ"ש הר"ן בעצמו פ' השוכר וכן לא ס"ל לרבינו מ"ש התוס' בד"ה אין בעבדים שמלו ולא טבלו בע"כ מלין משום דאימת רבן עליהם ולכן אסור מגען אפילו בהנאה ורבינו לא ס"ל כן דמשמע מדברי רבינו דכל דלא פלחי לעכו"ם דמי כג"ת כמ"ש הר"ן א"כ הכא בעבדים שמלו ולא טבלו כיון דקיבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז ולכן מגען מותר בהנאה ואסור בשתיה ומ"ש הש"ך בסק"ח וז"ל וכן נראה לי להוכיח מן הש"ס דאמרינן שם בגמ' אמר רב תינוק בן יומו עושה יי"נ ר"ל לאסור בשתיה ופריך הש"ס לרב דאמרינן הלוקח עבדים מן העכו"ם שמלו ולא טבלו וכן בני השפחות שמלו ולא טבלו וכו' יינם גדולים עושים יי"נ קטנים לא ומתרץ הש"ס תרגמה אבני השפחות ר"ל דהתם בקטנים מותר בשתיה אבל בעבדים אפילו קטנים נמי אסור בשתיה ופריך והא וכן קאמר ומתרץ הש"ס הא קמ"ל עבדים דומיא דבני השפחות מה בני השפחות מלו ולא טבלו הוא דעושים יי"נ מלו וטבלו לא אף עבדים כן לאפוקי מדשמואל דאמר בעבדים אעפ"י שמלו וטבלו עושים יי"נ ע"כ, ומדייק הש"ך מזה כיון דס"ל להש"ס אליבא דרב בעבדים שמלו ולא טבלו בקטנים אסור בשתיה א"כ קשה מאי דקאמר גדולים עושים יי"נ דקאי אעבדים נמי מאי איריא גדולים הא אפילו קטנים נמי אסור בשתיה בעבדים אלא ע"כ דמה דקאמר הש"ס בגדולים עושים יי"נ בבני השפחות אפילו בהנאה קאמר, אבל באמת לפענ"ד נ"ל דנוכל לומר דכוונת הש"ס כן תרגמה אבני השפחות ור"ל דהתם יש חילוק דבקטנים מותר בשתיה ובגדולים אסור בשתיה אבל בעבדים בין גדולים ובין קטנים אסור בשתיה וכ"ת מאי איריא גדולים אפילו קטנים נמי אסור בשתיה גבי עבדים לק"מ דנוכל לומר מאי דקאמר גדולים אסור בשתיה קאי אבני השפחות דהתם בקטנים מותר בשתיה לכן קאמר גדולים עושים יי"נ ור"ל דאסור בשתיה אבל באמת בעבדים ל"ד גדולים אלא אפילו קטנים נמי אסור בשתיה וכן בגדולים בשתיה דוקא אסור א"כ אין דיוק כלל מזה לומר דבבני השפחות ג"כ בגדולים אסור בהנאה ומאי דנקיט הברייתא וכן גבי עבדים זה כמסקנת הש"ס דדוקא מלו ולא טבלו אבל מלו וטבלו שוין עבדים עם בני השפחות דמותר בשתיה, ועוד יש לדייק דלא כמ"ש הש"ך דהרמב"ם ס"ל כדעת התוס' דאפילו בבני השפחות בגדולים אסור בהנאה דבאמת קשה מאי קאמר הש"ס גדולים אין קטנים לא וא"כ קשה לרב דאוסר בקטנים בשתיה ובאמת קשה כיון דהפשט בבני השפחות בגדולים דעושים יי"נ ר"ל דאסור בהנאה ג"כ כדברי הש"ך א"כ נוכל לומר מה דקאמר הברייתא דקטנים אין עושים יי"נ נמי הפשט דמותר בהנאה אבל בשתיה אסור וכדתניא בדנ"ט ריב"ב וריב"ב מתירין מפני ב' דברים ור"ל מתירין אותו איסור חמור שאסר ת"ק היינו האיסור הנאה א"כ לק"מ לרב אלא ע"כ מוכח דהפשט דגדולים עושים יי"נ דבשתיה אסור אבל בהנאה שרי וא"כ ע"כ מאי דקאמר דבקטנים אין עושים יי"נ הפשט דבשתיה נמי מותר וא"כ קשה לרב ע"ז מתרץ הש"ס תרגמא בבני השפחות וכו' ורבינו לא ס"ל תירוץ התוס' מה שכתבו שם בד"ה גדולים וא"ת וכו' וי"ל מדלא פירש בהדיא ש"מ דאפילו בשתיה לא אסרי וכו' וכן מוכח הלשון דקאמר גדולים עושים יי"נ ר"ל דאסור רק בשתיה כמו דאמר רב דתינוק ב"י עושה יי"נ וס"ל הפשט דאסור בשתיה א"כ ה"ה הכא נמי הפשט דאסור בשתיה, ומאי דהביא הש"ך ראיה מהתוספתא לאו ראיה היא כמ"ש הכ"מ, ומכל הנ"ל מוכח דרבינו לא ס"ל כדעת התוס'. אחר זמן רב מצאתי בחידושי הרמב"ן דכתב ג"כ דגדולים עושים יי"נ הפשט בשתיה ולא בהנאה