לחם אבירים נ

דאסור בשתיה ומותר בהנאה אפילו בגדולים וכן נראה מדברי רבינו שכתב בסמוך בהלכה ו' וז"ל בני השפחות העכו"ם שנולדו ברשות הישראל ומלו ועדיין לא טבלו הגדולים אוסרים היין כשיגעו בה והקטנים אינם אוסרים, כוונתו ג"כ הגדולים אוסרים כנ"ל בשתיה והקטנים אינם אוסרים אף בשתיה, ומחולק בזה רבינו עם התוס' בע"ז (דף נ"ז ע"א) ד"ה גדולים שכתבו דאסור בגדולים בשתיה ובהנאה ג"כ אפילו בבני השפחות, וכן העתיק המחבר את דברי הרמב"ם הנ"ל בסימן קכ"ד סעיף ד' וז"ל בני השפחות וכו' הגדולים אוסרין היין בשתיה במגען ע"כ. א"כ מבואר כמ"ש בדעת הרמב"ם. והש"ך בסק"ז כתב בעבדים וז"ל אבל לא טבלו אעפ"י שמלו מגען אוסר בהנאה דגרע מבני השפחות דלקמן סעיף ד' דס"ל להמחבר דמותר בהנאה. ונראה מדבריו דס"ל כן בכוונת רבינו אף לפי פירוש המחבר דמפרש ברבינו בבני השפחות בגדולים דאינו אסור רק בשתיה אבל הכא מודה הב"י דאסור אף בהנאה, אבל באמת לפי מה שכתבתי נראה דהכל דין אחד להרמב"ם דבין בעבדים ובין בבני השפחות בגדולים אסור בשתיה ומותר בהנאה וכן מוכת מלשון הש"ס דקאמר הא קמ"ל עבדים דומיא דבני השפחות מה בני השפחות מלו ולא טבלו הוא דעושים יי"נ מלו וטבלו לא אף עבדים כן, א"כ נראה דדין אחד להם בגדולים וכיון דס"ל לרבינו בבני השפחות בגדולים דמותר בהנאה ורק בשתיה אסור ה"ה ה"נ גם בעבדים כן, ומאי דכתב הש"ך דמשמע מהגמ' דגרעי מבני השפחות הלא זה דוקא לענין שתיה היינו בקטנים בבני השפחות מותר בשתיה ובעבדים בקטנים אסור בשתיה אבל בהנאה מותר בעבדים קטנים א"כ ה"ה בגדולים כיון דבבני השפחות מותר בהנאה א"כ בעבדים נמי כן, רק באמת י"ל דכוונת הש"ך דאזיל לשיטתו דחולק בסק"ח על המחבר ומפרש דהרמב"ם ס"ל כהתוס' דבגדולים אפילו בבני השפחות אסור בהנאה וכ"כ הר"ן כמו התוס' וז"ל דמשמע לתלמודא דבתרווייהו מילתא דפסיקא קתני דגדולים עושים יי"נ לגמרי וקטנים אין עושים כלל עכ"ל, לכן לפ"ז יפה כתב הש"ך בעבדים בגדולים אם מלו ולא טבלו אסור אף בהנאה מחמת דגרע מבני השפחות ולכן סיים הש"ך וכתב וז"ל ובבני השפחות יתבאר בסק"ח דאוסרים בהנאה א"כ כ"ש הכא בעבדים דגרעי מבני השפחות ואין הפירוש בדברי הש"ך בכוונת המחבר דס"ל דבעבדים בגדולים אסור בהנאה וכמ"ש לעיל ולפי דברי הש"ך סק"ח דמפרש בכוונת רבינו דס"ל דבגדולים אסור בהנאה אפילו בבני השפחות ג"כ כי הרמב"ם כתב סתמא בה"ו הגדולים אוסרים היין כשיגעו בה ומפרש הש"ך דס"ל לרבינו כהתוס' והר"ן דאף בהנאה אסור ובאמת קשה לדברי הש"ך הלא כתב רבינו בה"ז וכן כל עכו"ם שאינו עובד כו"ם כגון אלו הישמעאלים יינם אסור בשתיה ומותר בהנאה א"כ מוכח לא כדעת הש"ך **(היינו כיון דבני השפחות מלו הגם דלא טבלו מ"מ אינם עובדי ע"ז כעת ומדוע יאסור מגעם בהנאה. המגיה.)** וכן ס"ל להרמב"ם בג"ת דמותר בהנאה, וי"ל דס"ל להש"ך דדוקא ישמעאלים דלא עבדו מעולם לעכו"ם אבל האי דפלחו לעכו"ם אסור בהנאה אף שמל כיון דלא טבל ולא דמי לג"ת דאמרינן דאוסר במגעו בשתיה אבל בהנאה מותר מחמת שקיבל עליו ז' מצות ולפי דברי הש"ך יהיה דעת רבינו כדעת התוס' אכן נראה מדברי הר"ן פר"י דמפרש דברי רבינו דל"ד ישמעאלים אלא ה"ה כל עכו"ם דלא פלח לכו"ם נמי מותר בהנאה כמ"ש הכ"מ ומה דאמרינן בג"ת דיינו מותר בהנאה ל"ד גר תושב רק דקמ"ל רבותא דאפילו ג"ת שקיבל ז"מ מ"מ אסור בשתיה ורק בהנאה מותר וכן כתב הכ"מ דל"ד ג"ת רק דלא כתב זאת בשם הר"ן וא"כ לפ"ז יפה צדקו דברי המחבר הנ"ל בבני השפחות דמלו ולא טבלו בגדולים דאסור רק בשתיה אבל בהנאה מותר ור"ל דה"ה בעבדים במלו ולא טבלו ג"כ מותר בהנאה ומה דלא כתב המחבר בהדיא בסעיף ג' מחמת דסמיך על מה שכתב בסעיף ו' וכן גר שמל ולא טבל מגעו אוסר בשתיה אבל בהנאה מותר וס"ל דה"ה בעבדים