לחם אבירים מט

דמותר לאכלו במלחא. ואין בו סכנה. ומ"מ בכותח אסור לאכלו מטעם שכתב הרי"ף דהוי דבר שיש לו מתירין דיכול לאכלו במלחא יעו"ש ומר בר"א סבר דריחא מילתא לכן סובר דאפילו במלחא נמי אסור משום סכנה. וכיון דרבינו פוסק דריחא לאו מילתא א"כ אין שייך לאסור הדגים משום סכנה יען דסברינן דריח הבשר שנכנס בהדגים לאו כלום הוא, ומהגמ' מוכח דמר בר"א פליג על רבא מדכתב בלשון זה מר בר"א אמר ולא אמר מר בר"א משמע דלפלוג בא, ולפי מ"ש פליגי בזה אם ריחא מילתא או לא וק"ל: הלכה כד

סכין שחתך בה בשר צלי וחזר וחתך בה צנון וכו' אסור לאכלן בכותח ע"כ, עיין בש"ך ליו"ד דמפרש טעמו של רבינו מפני חורפא דצנון הלכך לא דמי לשאר נ"ט בר נ"ט ועדיף מנתבשלו דחורפא דצנון מפליג גוף הטעם עכ"ל. ולפענ"ד קשה לי דלפירושו בקישואים. דאין שם שום חורפא היה צריך להיות מותר כשאר נ"ט בר נ"ט ומדוע הצריך רבינו בקישואים גרידה. לכן נלענ"ד דטעם של רבינו הוא כמו פירוש הראשון שברש"י בש"ם משום שמנונית שקרוש על הסכין. ולפ"ז יפה עשה רבינו שלא העתיק הדין דבש"ס דילפיתא שרי דלפי שכתבתי היה צריך לכל הפחות הדחה והלשון שרי שבגמרא משמע דלא צריך שום הכשר וגם הדחה לא בעינן, לכן לא גריס רבינו דין זה בגמרא, וכן גם הרי"ף לא גריס זאת, ובזה יתורץ קושית הכ"מ שהקשה מדוע השמיט רבינו הדין דילפיתא שרי ולפי מה שכתבתי ניחא. וק"ל: הלכה כו

מי שאכל גבינה או חלב תחילה מותר לאכול אחריו בשר מיד וצריך שידיח ידיו ויקנח פיו בין הגבינה ובין הבשר ע"כ. עיין בחולין (דף ק"ה ע"א) אר"ח אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר ומפרש רבינו דמאי דאמר ר"ח דמותר לאכול בשר הפשט בקינוח הפה ובנטילת ידים, וכן מאי דאמרו ב"ש וב"ה מקנח ומדיח מיירי באכל גבינה ואח"כ אכל בשר וכ"כ הר"ן שם וכן ס"ל לרבינו דמאי דקאמר שם מדיח היינו הדחת ידיו ולא כמו שפירש רש"י שם הדחת הפה וזה מדייק רבינו מהגמרא דאמרינן (דף ק"ה ע"ב) אמצעים רשות אר"נ ל"ש אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה ומפרש הרי"ף שם אבל בין תבשיל לגבינה חובה ר"ל דאכל גבינה ואחר כך בשר וכן מפרש רבינו דאם לא כן יהיה קשה הלא הלכה כר"ח דאכל בשר אסור לאכול גבינה וכמו שכתב הרי"ף שם, ולפ"ז מוכח דמדיח היינו הדחת ידיו, ותימה לי על הכ"מ למה לא הביא ראיה לדעת רבינו מהגמרא הנ"ל וכמ"ש ועיין בלח"מ וז"ל ויש לתמוה וכו' ולכך ודאי וכו' וכל דבריו כבר כתב הר"ן בפכה"ב על הרי"ף יעו"ש: הלכה כז

בד"א בבשר בהמה וחיה. אבל אם אכל בשר עוף אחר שאכל הגבינה אינו צריך לא קינוח הפה ולא נט"י ע"כ, עיין בר"ן פכה"ב ומבואר שם דברי הרמב"ם הנ"ל, ומאי דכתב רבינו בהכ"ח וז"ל מי שאכל בשר וכו' בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהם כשיעור סעודה אחרת וכו', ונראה דדייק רבינו מדקאמר ר"ח סתמא אכל בשר אסור לאכול גבינה משמע אפילו בשר עוף כ"כ הר"ן פכה"ב יעו"ש: פרק יא הלכה ה

הלוקח עבדים מן העכו"ם ומלו וטבלו אין מנסכין ויין שנגעו בו מותר בשתיה ע"כ. ונראה מדברי רבינו דאם מלו ולא טבלו