לחם אבירים מח

שוקע והוי תתאה לכן הקשו שפיר מההיא דבר גוזלא דשם מיירי דהבשר החם נפל להצונן והוי הבשר תתאה לכן הקשו שפיר אמאי סגי בקליפה, וע"ז תירצו היטב דמיירי בצונן ומ"מ צריך קליפה יען דב"ג רכיך ובלע טובא, ולדברי התוס' מאי דקאמר הש"ס ואי מתובל בתבלין היינו כפירוש ר"ח דחריף ובלעי יותר, דלפי פירוש רש"י דרכיך הלא להתוס' גם בלא תבלין הוא רכיך ולמה לן עוד שיהא מתובל בתבלין, אלא צ"ל דהתבלין מועילים שנעשה חריף בשביל זה ועיין בה' ק"פ פ"ח הי"ב וז"ל נטף מרוטבו וכו' יטול את מקומו א"כ מוכח מזה דבצלי בעי נטילה ולא כמו שכתבתי לעיל בדעת רבינו דסובר דסגי בקליפה רק באמת יש לומר דשאני התם דשם מיירי דנטף מרוטבו וחוזר אליו לפיכך הצריכו בו הכשר אמצעי היינו נטילת מקום וכמ"ש הר"ן בפכ"ה דף תתנ"ח אבל היכא דאין רוטב כלל אינו צריך רק כדי קליפה ועיין בתוס' חולין (דף צ"ו ע"ב) ד"ה עד ועיין חוו"ד סימן צ"א סקי"ג ודו"ק: הלכה כא

שני אכסנאין שאינם מכירין זה את זה אוכלין על שולחן אחד ע"כ. משמע מדברי רבינו הא מכירין זה את זה אסור בכל גוונא. ועיין בלח"מ שכתב דרבינו פוסק כלישנא בתרא דהתוס' לכן אסור לאכול ע"י הפסק ועיין בביאורי הגר"א ליו"ד באורך יעו"ש וקשה לי על דברי הלח"מ מהא דפסק רבינו בה' איסורי ביאה פי"א הי"א דלא יאכל אדם עמה בקערה אחת משמע הא בשני קערות מותר אפילו על שולחן אחד הרי מבואר להדיא דס"ל לרבינו כפירוש קמא של התוס' דהלא דין זה דומה לבב"ח כדמוכח מהגמרא ומכל המפרשים, ומה דלא הזכיר רבינו הכא דע"י שינוי והפסק מותר י"ל דסמך על האמור בה' איסורי ביאה כנ"ל ועיין בטור ליו"ד סימן פ"ת שכתב דשני אכסנאים המכירים זה את זה אפילו מקפידים מ"מ אסור וכן דעת רבינו וכתב דדוקא שאינם מכירין זא"ז הא מכירין ומקפידין אסור ומכ"ש בשני אחים ומקפידין בודאי אסור לכן לא העתיק הרמב"ם הדין דשני אחים וק"ל: הלכה כב

ואם לש כל הפת אסורה וכו' ע"כ. וקשה לי הלא לקמן בהכ"ג פוסק רבינו בפת שאפילו עם הצלי דאסור לאכלו בחלב משמע הא לבדו מותר לאכלו, וי"ל דהתם כל האיסור משום ריח לכן לא אסרינן כולו דאם נאמר דגם לאכול לבדו אסור הלא יהיה זה כמו דיעבד ובריחא דוקא לכתחלה אסרינן אבל לא בדיעבד, עוד קשה לי על דברי רבינו הלא זה הוא רק נ"ט בר נ"ט ורבינו הלא פוסק בזה דמותר **(ואין לתרץ כמ"ש רש"י ז"ל בצנון. דחורפא דצנון בלע טפי. דא"כ בנתבשלו ג"כ בלע טפי ורבינו הא ס"ל בהלכה כ"ג דנתבשלו מותר כן צריך לתרץ על רבינו כמו התירוץ השני של התוס' בפסחים כמ"ש. המחבר.)** ויש ליישב דהאיסור הוא משום איסור בעין דהשמנונית של החרס נדבק בהפת וכמו דאסרינן בסכין מטעם זה. ועוד י"ל דשאני התם בדגים יש תלת נ"ט והכא אין רק תרי נ"ט לכן אסרינן לאכלו אפילו לבדו. ועיין בתוס' במס' פסחים (ד"ל ע"א) ד"ה אפילו יעו"ש: הלכה כג

קערה שאכלו בה בשר ובשלו בה דגים אותן הדגים מותר לאכלן בכותח ע"כ. ופירש מרן הב"י דאפילו נצלו סובר רבינו דמותר מדלא חילק בין בישול לצלי ועיין ביו"ד סימן צ"ה ועיין בש"ך דפוסק דבצלי אפילו בדיעבד אסור, ומה דסובר רבינו דאסור לאכול הדגים בכותח משמע הא במלחא שפיר דמי וכבר הקשו ע"ז כל המפרשים ועיין בהגהות "מטה יהונתן" ליו"ד ועיין שם תירוצו. ונראה לפענ"ד לומר פשוט. כי רבא ומר בר"א פליגי בזה. רבא סובר ריחא לאו מילתא לכן סובר