לחם אבירים מז

אך בקריעה מועטת אזי מותר היינו בפ"ע אבל עם בשר אסור. ובענ"ד לא זכיתי להבין דברי מרן הגר"א דכתב המקור להדין דלא בעינן קריעה לצלי היינו "מהא" וכגירסת הספרים הא קמ"ל וכו' יעו"ש, ולפי מה שכתבתי לבאר א"כ אפילו לדידן דגרסינן א"נ לקדרה גם כן מוכת דבעינן קריעה לצלי וק"ל: הלכה טז

אבל המעמיד בעור קיבת נבלה וטרפה ובהמה טמאה הואיל והמעמיד דבר האסור בפ"ע נאסרה הגבינה משום נבלה לא משום בב"ת ומפני חשש זה אסרו גבינות עכו"ם כמו שביארנו עכ"ל. ועיין בכ"מ מה שכתב בשם הר"ן בע"ז ובחולין פכה"ב ועיין תוס' בע"ז וכן בחולין (קט"ז ע"א) ד"ה המעמיד שהקשו ג"כ כמו הר"י מיגאש דמאי איריא בעור בשר נבלה אפילו בעור בשר שחוטה נמי אסורה משום בב"ח, ותירצו דדוקא נקיט נבלה דאיכא בה איסורא דאורייתא אבל בשחוטה משום בב"ח ליכא איסורא דאורייתא דצונן בצונן הוא, אבל רבינו הרמב"ם מתרץ בשם הר"י מיגאש דאי משום בב"ח היה בטיל בס', והתוס' דלא כתבו תירוץ זה יש לומר דס"ל כהראב"ד שכתב דבמידי של עכו"ם אף בדליכא טעמא ג"כ אסור לכן אפילו יטעום עכו"ם ויאמר שאין בו טעם חלב מ"מ אסור ולכן תירצו כנ"ל כן ס"ל להתוס' כר"ת דס"ל דדבר המעמיד בטיל בס' אפילו אם מעמיד בעור קיבת נבלה דהיה אסור מקודם מ"מ בטיל בס' א"כ לפ"ז לא מספיק תירוץ הר"ן הנ"ל ועיין ברש"א במס' חולין (קט"ז ע"ב) ד"ה והלכתא שהקשה על זה דקאמר הש"ס והלכתא דאין מעמידין בעור קיבת נבלה ולא קאמר אפילו בכשרה וכמו שהקשו התוס' הנ"ל, דלדברי רבינו י"ל דנ"מ בדיעבד אם העמיד ויש ס' דבכשרה מותר אבל בנבלה אסור ומשו"ה לא ניחא למהר"י מיגאש וכן לרבינו התירוץ של התוס' מדגרסינן בגמרא והלכתא כנ"ל ולא קאמר אפילו בכשרה וכן מוכח מהגירסא הזאת דלא כר"ת דס"ל דבדבר המעמיד בטיל אפילו במידי דהיה האיסור מקודם דאלת"ה קשה קושית הרש"א כנ"ל. הגם דמהרש"א תירץ דנקיט משום סיפא "אבל מעמידין בקיבת נבלה" יעו"ש אבל באמת תירוץ זה דוחק וכמ"ש המהרש"א בעצמו עיי"ש אחר כך מצאתי קצת מזה במטה יהונתן ליו"ד וק"ל: הלכה יז

אבל אם נפל אחד משניהם שהוא חם לתוך השני והוא צונן קולף הבשר וכו' ע"כ. ולכאורה קשה הלא הבשר שוקע בתוך החלב ונמצא הבשר החם תתאה ונאסר כולו כדין תתאה גבר ומדוע סגי בקליפה ועיין ברשב"א שהקשה כזה על הש"ס ועיין תירוצו יעו"ש: הלכה יט

עוף שחוט שנפל לחלב וכו' אם חי הוא מדיחו ומותר ואם צלי קולפו ואם היה בו פלחים פלחים או שהיה מתובל בתבלין ונפל לחלב או לכותח הרי זה אסור ע"כ. רבינו מיירי הכא דהצלי היה רותח דא"נ דהיה צונן אמאי בעי קליפה בהדחה לבד סגי, ומ"ש רבינו או מתובל בתבלין מיירי ג"כ ברותח וכן פירש הגמ' בפכ"ה דבר גוזלא איירי ברותח. ועיין בתוס' חולין (דף צ"ו ע"ב) ד"ה "עד" שהקשו מההיא דבר גוזלא דסגי שם בקליפה יעו"ש. ולכאורה קשה מאד להבין קושית התוס' הלא הם בעצמם כתבו דלא מצינו קליפה נזכרת אלא ההיא בכ"צ וא"כ מאי הקשו מההיא דב"ג הא התם הוי חם לתוך צונן, אחר זמן רב מצאתי בהגהות הגאון רע"א ז"ל שהקשה כזה ולא תירץ כלום, ונראה לי לענ"ד לתרץ דתוס' ס"ל דשם בכ"צ קאי הש"ס על חלב רותח שנפל לתוך בשר צונן לכן סגי בקליפה אבל אם נפל בשר רותח לתוך תלב צונן לא סגי בקליפה וכקושית הרשב"א דהבשר