לחם אבירים מה

הה"מ דאם נימא דס"ל לרבינו דשינויא בתרא עיקר א"כ למה כתב אם היתה הירך חתוכה לא יתננה לעכו"ם בפני ישראל. הא אפילו שלא בפני ישראל נמי אסור מחמת גזרה שמא יתננה וכו' כמבואר בש"ס. לפענ"ד יש לומר איידי דברישא כתב רבינו בפני ישראל דקמ"ל רבותא דנותן לו ירך שלמה בפני ישראל, לכן כתב אח"כ אם הירך חתוכה לא יתננה לעכו"ם בפני ישראל ועוד י"ל דאשמעינן הא בסתם אפילו בפני ישראל מותר. ורבינו איירי הכא במפרש שהיא כשרה אבל בסתם אפילו בפני ישראל מותר כיון דס"ל לרבינו דבשר הנמצא ביד עכו"ם אסור, א"כ לא חיישינן שמא יקנה הישראל, וכמו שמבואר לפי שיטת ר"ת. ולכאורה יש לדייק מרבינו דס"ל כהרשב"א וכמ"ש הלח"מ דשינויא קמא עיקר מדכתב הדין הזה בעכו"ם ולא כתב בישראל דשלמה מותרת וחתוכה אסורה, וכמבואר בברייתא דאם נימא דסבירא ליה כר"ת א"כ צ"ל במפרש דהיא כשרה אז חתוכה אסורה, א"כ קשה למה תנא הדין בעכו"ם הלא בישראל נמי הדין כן, א"ו צ"ל דסבירא ליה כהרשב"א ולכן אשמעינן רבינו רבותא שבעכו"ם חתוכה נמי מותרת אפילו במפרש שהיא כשרה ודוקא בפני ישראל אסור וכנ"ל. אך דבאמת יש לומר דס"ל כר"ת ומכל מקום לא קשה כנ"ל די"ל דאשמעינן דחתיכה אסורה אפילו בעכו"ם דחיישינן שמא ימכור לישראל וכ"ש בשולת לישראל בודאי הדין דחתוכה אסורה, ועיין בר"ן במשנה פגה"נ ודו"ק: פרק ט הלכה ו

המעושן והמבושל בחמי טבריא וכיוצא בהן אין לוקין עליו וכו' ע"כ, משמע מדברי רבינו דדוקא מעושן אינו לוקה עליו אבל נצלה באש חייב מלקות מה"ת ומה דאמרו בגמרא דאינו חייב אלא דרך בישול הוא לאו דוקא דה"ה צלי בכלל בישול וכ"כ הפר"ח דצלי נאסר מה"ת כמו בישול יעו"ש, עוד כתב רבינו המבשל בשר במי חלב או בחלב מתה או בחלב זכר או שבישל דם בחלב פטור ואינו לוקה משום בב"ח ע"כ. מה שכתב רבינו במי חלב מבואר בחולין (דקי"ד ע"א) דאמרו שם המבשל במי חלב פטור וכן אמרו שם דם שבישל בחלב פטור אבל הדין דחלב זכר או חלב מתה זה אינו מבואר בברייתא דפטור וזה הוא מימרא דשמואל (דף קי"ג ע"ב) בחלב אמו ולא בחלב זכר בחלב אמו ולא בחלב שחוטה ורבינו כלל כולהו בבבא אחד א"כ משמע דאפילו בחלב זכר או בחלב שחוטה ג"כ פטור אבל אסור וזהו כוונת המ"מ שם. ולפלא לי על הה"מ שלא הביא מקור על הדין דחלב זכר מן תוספתא מפורשת פ"ת דמבואר שם להדיא המבשל בחלב זכר פטור, ובזה יהיה מתורץ קושית הלח"מ שהקשה כיון דחלב זכר וכן חלב שחוטה ס"ל לרבנן דפטור אבל אסור א"כ ה"ה נמי בחלב טמאה היה ג"כ לפסוק לרבינו דפטור אבל אסור עכ"ל, ולפי הנ"ל לק"מ דחלב זכר מפורש בתוספתא דפטור א"כ הפשט דפטור אבל אסור וחלב שחוטה הלא אמרו בגמ' דאסור מדרבנן ולכן פסק רבינו בזה דפטור אבל אסור וכן בדם נמי דאמרו שם בברייתא דפטור הפשט נמי דפטור אבל אסור ועוד מדקתני הש"ס המבשל משמע דיעבד אבל לכתחילה אסור וכן כתבו התוס' שם בד"ה המבשל במי חלב פטור וכתבו דאיסורא מיהא איכא ור"ל דאסור מדרבנן והוכחת התוס' ג"כ כנ"ל אבל בחלב טמאה אין שום הוכחה לאיסור, ועיין בחידושי רעק"א ליו"ד שהקשה מנין להתוס' דאסור לכתחילה לבשל בשר במי חלב וז"ל שם ואדרבה בזה מרווח הסוגיא יותר במה דפרכינן מהך ברייתא על מ"ד דהמבשל חלב בחלב אינו לוקה דהא בהך ברייתא פיגול ונותר וטמא שבשלו בחלב חייב דקשה דלמא הברייתא מיירי רק לענין בישול וכן הקשה הרש"א ותירוצו דפירכת הש"ס ללישנא דכיון דאאכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי דחוק קצת ולפי הנ"ל דכיון דקתני בהך ברייתא המבשל במי חלב פטור דע"כ מיירי מאכילה דבישול אפילו לכתחילה