לחם אבירים מד

שכולה מותרת ואינו כאוכל משאר גופה שאין הגידין מכלל הבשר כמו שביארנו עכ"ל. המקור מזה בחולין דף ק' ע"ב) האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה ר"י מחייב שתים ור"ש פוטר ור"ל דפטור לגמרי ופסק רבינו כר"ש דפטור לגמרי הן מאיסור טומאה והן מאיסור גיד הנשה, ולכן כתב רבינו ואינו נאכל משאר גופה דאין הגידין מכלל הבשר, ור"ל דאין בגידין בנותן טעם ולכן פטור משום טומאה, וכי תימא לחייב משום גיד הנשה הגם דאין איסור חל על איסור וכמו שפסק רבינו בהלכות מאכלות אסורות פרק ט"ו הלכה ו' בכ"ז הכא ליכא למיפטרה מטעם זה כיון דליכא טומאה וכנ"ל לכן כתב רבינו דמשום גיד נמי ליכא לחייבו לפי שאינו נוהג בטמאה וכדאמרינן בגמרא א"ק על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה מי שגידו אסור ובשרו מותר יצאה זו שגידה אסור ובשרה אסור יעו"ש: הלכה ו

האוכל גיד הנשה של נבלה או של טרפה או של עולה חייב שתים מתוך שנכלל באיסור שאר גופה שהיה מותר נכלל גם הגיד ונוסף עליו איסור אחר ע"כ. עיין בכ"מ שהקשה בשם הרשב"א על רבינו למה מחייב שתים באוכל גיד הנשה של עולה כיון דהרמב"ם פסק דאין בגידין בנותן טעם ומאן דמחייב שתים ע"כ אית ליה דיש בגידין בנותן טעם יעו"ש, ובאמת גם על מה שכתב רבינו דעל גיד הנשה של נבלה חייב שתים ג"כ יקשה קושיא זו ועיין בתוס' תולין (דף פ"ט ע"ב) ד"ה איסור גיד ועיין רש"י שם (דף ק"א ע"ב) ד"ה ור"י וז"ל ואע"ג דלר"ש נמי שמעינן וכו'. ובאמת גם על רש"י ז"ל קשה הלא ר"ש ס"ל דאין בגידין בנותן טעם א"כ למה מחייב שתים באוכל גיד הנשה של עולה ועיין בשעה"מ שכתב ליישב דברי רש"י הנ"ל יעו"ש: הלכה יד

גיד הנשה מותר בהנאה לפיכך מותר לאדם לשלוח לעכו"ם ירך שגיד הנשה בתוכה ונותן לו הירך שלמה בפני ישראל ואין חוששין שמא יאכל ממנה ישראל זה קודם שינטל גידו שהרי מקומו ניכר לפיכך אם היתה הירך חתוכה לא יתננה להעכו"ם בפני ישראל עד שיטול הגיד שמא יאכל ממנה ישראל עכ"ל. המקור מזה בחולין (דף צ"ג ע"ב) שולח אדם ירך לעכו"ם שגיד הנשה בתוכה מפני שמקומו ניכר ופריך הש"ס שלמה אין חתוכה לא עד דמסיק הש"ס אבע"א במקום שמכריזין חתוכה דעכו"ם מידע ידע ואבע"א במקום שאין מכריזין גזרה שמא יתננה לו בפני ישראל, ואמרינן עוד בברייתא ת"ר השולח ירך לחברו שלמה אין צריך ליטול גיד הנשה חתוכה צריך ליטול ובעכו"ם בין חתוכה ובין שלמה אין צריך ליטול ומוקי אביי במקום שאין מכריזין ורבא מוקי במקום שמכריזין אך דמיירי שהכריזו יעו"ש. ויש בזה ג' שיטות, רש"י כתב דתנא דמתניתין פליג אתנא דברייתא וגזר בה שמא יתננה בפני ישראל, ושיטת ר"ת דתנא דמתניתין לא פליג אתנא דברייתא מחמת דהמשנה מיירי באומר הישראל לעכו"ם שהיא כשרה ולכן חיישינן אף במקום שאין מכריזין שמא יתננה לו בפני ישראל ויקנה הישראל מן העכו"ם, אבל הברייתא מיירי שנתן לו סתם ש אמר לו שהיא כשרה לכן לא חיישינן שמא יתן לו בפני ישראל כיון דמיירי במקום שאין מכריזין, ושיטת הרשב"א כן דס"ל דשנויא קמא שבש"ס עיקר דתירץ דהמשנה מיירי במקום שמכריזין אך חתוכה דעכו"ם מידע ידעי, אבל מה דתירץ הש"ס גזרה שמא יתננה לו בפני ישראל לא קיימא הכי א"כ אינו מחולק המתניתין עם הברייתא דהברייתא מיירי במקום שאין מכריזין לכן אפילו חתוכה ג"כ מותר. ולפענ"ד נראה דרבינו קאי בשיטת ר"ת דס"ל דהמשנה מיירי במקום שאין מכריזין והטעם דחתוכה אסורה כמו שמתרץ הש"ס גזרה שמא יתננה לו בפני ישראל וכנ"ל ומיירי דאמר לו שהיא כשרה והברייתא מיירי ג"כ במקום שאין מכריזין רק בסתם ולכן אפילו חתוכה מותר וכנ"ל וכן נראה מהה"מ דרבינו הולך בשיטת הרי"ף רבו שהעתיק הרי"ף את התירוץ דהגמרא גזרה שמא יתננה לו בפני ישראל, ומאי דהקשה הלח"מ על