לחם אבירים מג

דגם לכתחלה א"צ מליחה. ועוד נוכל ליישב דלא יהיה סתירה מפ"ו הלכה י"ג לפי מה שכתבתי לבאר בדעת רבינו דשם מיירי בדיעבד לכן אף בלא חתיכה ג"כ מותר משא"כ הכא דמיירי לכתחלה לכן צריך חתיכה לצלי כמו לקדרה וכמו שמחלק הרמ"א בין לכתחלה לדיעבד, אבל אי אפשר לומר כן דבפ"ז ה"ד דכתב שם ולא יבשל וכו' דמשמע אבל לצלי אף לכתחלה מותר, רק צ"ל כמו שכתבתי לעיל לתרץ וק"ל: הלכה יד

ביצי גדי או טלה שלא השלים שלשים יום מותר לבשלן בלא קליפה. עיין במ"מ שכתב דרש"י ורבינו סברי דגדי לאו דוקא כדמפרש רבינו גדי או טלה ע"כ, ובאמת לפענ"ד מוכח מרש"י דאפילו בבהמה גסה נמי הדין כן ומדברי רבינו משמע דבבהמה גסה לא אמרינן כבגדי אלא דאפילו בתוך ל' יום אסור וביו"ד מבואר להלכה כדעת רש"י ז"ל דבהמה גסה ודקה שווין בזה ועיין בלח"מ, ומ"ש רבינו ולא יבשל וכו' עיין מזה בהלכה י' מה שכתבתי לבאר דברי רבינו האמורים בהלכה זה יעו"ש, ומזה משמע דמה שכתב רבינו בפ"ו הי"ג "ואם צלאו" הוא לאו דוקא דיעבד אלא אף לכתחילה מותר, וק"ל: הלכה כא

וטבח שדרכו לנקות וכו' ע"כ. עיין בלח"מ דנתקשה בדברי רבינו ועיין תירוצו ובאמת מניין לנו לומר דר"פ מודה למר זוטרא דכזית בב' או בג' מקומות חייב מלקות דילמא דוקא מר זוטרא דמוקי דר"י ור"י מיירי בלהלקותו לכן הוכרח לפרש דבכזית אפילו בב' או בג' מקומות חייב דאם לא כן למה אמר ר"י בכזית אבל לר"פ דמפרש כאן להלקותו כאן להעבירו אפשר דלדידיה בעינן דוקא כזית במקום אחד להלקותו. וראיתי בפירוש רבינו גרשום דמפרש כאן להלקותו ר"ל בזה בעינן כשעורה וכאן להעבירו בזה בעינן דוקא כזית ומר זוטרא אמר דלהלקותו יותר חמור מלהעבירו לכן להלקותו בעינן כזית ולא בעינן שיהא דוקא במקום אחד דאפילו בב' מקומות גם כן חייב מלקות ואפסקא בגמרא והלכתא להלקותו בכזית וזה כמר זוטרא, ולפירוש זה תסור קושית הלח"מ מעל רבינו ומיושבים היטב דברי רבינו לפי פירוש זה ומאי דמפרש הלח"מ הפשט בהגמ' עיין ברש"י אשר על הרי"ף יעו"ש: פרק ח הלכה א

גיד הנשה נוהג בבהמה וכו' ונוהג בשליל ובמוקדשין בין קדשים הנאכלים ובין קדשים שאינם נאכלים. עיין במ"מ שכתב דרבינו פוסק כר"י. ולכאורה הלא בגמרא איתא דלא פליגי ר"י ור"ח וכו"ע ס"ל דלהלקותו נוהג איסור גיד הנשה ורבינו הלא מיירי הכא לענין מלקות א"כ אפשר לומר דרבינו פוסק גם כר"ח ומהיכן מוכח דפוסק דוקא כר' יוחנן, וכבר הקשה קושיא זו הלחם משנה בהלכות מעשה הקרבנות פ"ו ה"ד. ועוד הקשה על רבינו איך הוא מזכה שטרא לבי תרי דהכא פסק כר"י ובה"כ פסק כרבי והלא בגמרא מוכח להדיא דבמחלוקת רבי ורבנן פליגי ר"ח ור"י ור"י סובר כרבנן ופליג על רבי ע"כ. ונראה לי לפענ"ד ליישב קושיתו דהנה הרש"א פירש (דף צ' ע"ב) דר"ח סבירא לו דלא פליגי רבי ורבנן בזה כלל יעו"ש, ולפ"ז אפשר לומר דרבינו ג"כ הכי מפרש ולא ס"ל להלכה מה דאמר רנב"י דפליגי בזה, לכן לפ"ז יפה פסק רבינו הכא כר"י ובה"כ פסק כרבי, ולדעת רבינו יהיה מחלקותן בגידין המותרין. ומה דמסיים רבינו הסמוך לעצם וכו' עיין מה שכתב בזה הטור סימן ס"ה וכ"כ התוס' (דף צ' ע"ב) ד"ה כוותיה, ועיין מה שכתב הר"ן יעו"ש: הלכה ה

האוכל גיד הנשה מבהמה וחיה טמאים פטור לפי שאינו נוהג בטמאה אלא בבהמה