לחם אבירים מב

שנבלל עמו דג תפל טהור נאסר מפני צירו וכו' עיין במס' עירובין דציר דגים טמאים אית בו שמנונית ומפעפע ועיין רש"י במס' חולין (דף ק"כ ע"א) ד"ה הטמאים ועיין תוס' חולין (דף צ"ט ע"ב) ד"ה שאני ובמס' בכורות (דף י' ע"ב) ובמס' ע"ז ודף מ'. ע"א) ועיין מה שכתב הפמ"ג. ומה שכתב הכ"מ בהלכה ל"ד פרק ט"ו דכוונת רבינו דאפילו בס' אינו נבלל אינו מוכרח לענ"ד דהכי קאמר רבינו, ואי אפשר לעמוד על טעמו ר"ל דמין במינו הוא, ומ"ש ולא על השיעור ר"ל שיעור קליפה או נטילה מחמת דנבלע בכל גופן לכן צריך ס' כמין במינו דצריך ס', ואין לומר דדוקא בקדרה מתבטל בששים דהרוטב מוליך הטעם בכולו משא"כ במליחה או בצלי לא סגי בששים דאפשר שהרבה ממנו מתכנס במקום אחד. דזה דוחק לומר כן וכדמשמע מההיא כזיתא דתרבא דנפל בדיקולא לדברי המפרשים דיקולא הוא סל יעו"ש, ועוד דרבינו פוסק להדיא פט"ו הל"ב דבצלי מהני ס' ומליח הרי הוא כרותח דצלי, ועי' בס' מלוא הרועים שכתב דרש"י ס"ל דחלב ובשר מין במינו הוא לכן מפרש רש"י דיקולא קדרה, ומיושב היטב דבטל בס' יען דנמצא שם מין ואינו מינו. דאי לא תימא הכי האיך שיערו בששים הלא לדעת רש"י מין במינו לא מהני ס' אלא ע"כ צריך לומר לקדרה וכיון דיש שם אינו מינו גם כן אמרינן סלק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו לכן שיערו יפה בששים, וק"ל: פרק ז הלכה ד

הושיט ידו למעי בהמה וחתך מחלב העובר שכלו לו חדשיו והוציאו הרי זה חייב עליו וכו' עכ"ל, מוכח מזה דלא חל איסור חלב עד שיצא לאור העולם, וכן פירשו התוס' ד"ה הכא יעו"ש: הלכה ז

חלב שהבשר חופה אותו מותר וכו' ואעפ"כ נוטל אדם לובן שבתוך הכוליא ואח"כ אוכל אותה ואינו צריך לחטט אחריו עכ"ל. נראה מדברי רבינו שפוסק כר"א ולפי שיטת הרי"ף דמפרש בר"א דלא היה מחטט ועל זה כתב רבינו ואעפ"כ צריך קצת נטילה אך אינו צריך לשרש, וכן מוכח מלשון הגמ' לא היה מדקדק בנטילתו, משמע דמקצת נטילה צריך, ובזה סרה קושית הלח"מ יעו"ש: הלכה י

יש בגוף הבהמה וכו' ע"כ, יש בהלכה זו ג' תיבות "אינו צריך לנטלו" המוקפין, ועיין במ"מ דגריס אותם והביא הה"מ ראיה לזה מפרק ו' הלכה י"ג דמשמע שם דלצלי אינו צריך חתיכה, אבל לדעת הרשב"א יש חילוק גדול מהתם להכא, כי התם החוטין מונחים על גבי האש אבל הכא החוטין מובלעים בבשר, והראיה שהר"ן לא הביא דעת הרמב"ם שגם הוא סובר כדעתו שסובר דלצלי א"צ חתיכה, וכן ראיתי בש"ג בפגה"נ וז"ל וכן דעת מיימוני דכל חוט וקרום שאסור משום דם דינו לצלי כמו לקדרה עכ"ל. ונלענ"ד דלולא דברי הה"מ נוכל לומר דאינו צריך לגרוס הג' תיבות המוקפין ובמקומם צריך לכתוב "וכן לצלי" וראיתי ביו"ד סימן ס"ה דכתב המחבר ואם לצלי א"צ לא חתיכה ומליחה. ונראה לי דזה הוא דעת עצמו של מרן הב"י ולא דעת רבינו הרמב"ם כי לא מצינו בכ"מ שסובר רבינו דלצלי א"צ מליחה. וכן נראה מפ"ו הי"ג שכתב שם "אם חתכו וצלאו מותר" משמע מזה אבל מליחה בעי **(דאם נימא דלא צריך כלל מליחה לצלי א"כ מאי אשמעינן רבינו בזה דמותר. אלא ע"כ דלכתחילה צריך חתיכה ומליחה לצלי ואשמעינן בזה רבינו היכא דקרה דלא היה מליחה אך כיון דהיה חתיכה מותר המחבר)** ואין לומר דהמחבר מיירי בדיעבד דהלא המחבר כתב א"צ משמע