לחם אבירים מא

הלכה יד

ראש הבהמה שצלהו בתנור או בכבשן אם תלהו ובית שחיטתו למטה מותר וכו', עיין מה שכתב המ"מ דרבינו מודה לדעת הרמב"ן דדוקא לצלי מותר אבל לקדרה אם לא הוציא מוחו אוסר בששים וצריך לשער בששים בכל המוח ע"כ. ולפי דברי המ"מ כיון דרבינו מיירי בצלי נוכל לדייק הא להסיר שער בעלמא אפילו אם הניחו על הצדדים ג"כ מותר, ומ"ש הה"מ דצריך ס' נגד כל המות כתב זה לשיטת רבינו דס"ל דלא אמרינן חנ"נ בשארי איסורים אבל לדידן צריך ס' נגד כל הראש ועיין ברש"י ובתוספות דמוכח שדעתם דאפילו להסיר שער בעלמא ג"כ אסור אם הניחו על הצדדין. יעו"ש: הלכה טז

דגים ועופות שמלחן זה עם זה אפילו בכלי מנוקב הדגים אסורים שהדג רפה ובולע דם היוצא מן העוף ע"כ. ומה שלא נאסור העופות מחמת דבולעים מהדגים הוא מטעם דכתב רש"י ז"ל דלא אמרינן תנ"נ בשארי איסורים לכן אפילו שהו אחר שיעור מליחה ופליטת ציר מכל מקום העופות מותרין, והרשב"ם אוסר גם העופות יעו"ש ועיין בהגהות "מטה יהונתן" שהקשה על הטור שהעתיק דברי הרשב"ם להלכה והלא כיון דדינא של הרשב"ם לא יתכן אם לא נימא דחנ"נ בשארי איסורים והטור בעצמו ס"ל כשיטת רבינו אפרים דלא אמרינן חנ"נ בשארי איסורים א"כ איך פוסק כהרשב"ם, ועיין תירוצו דטעם האיסור הוא משום דאפשר לסוחטו אסור יעו"ש. ובעניות דעתי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים הלא אפשר לסוחטו מותר באיסור דרבנן וכיון דדם שמלחו הוא רק מדרבנן מדוע נאסור העופות, ובאמת הלא הטור בעצמו חולק על הרשב"א וס"ל דגם אפשר לסוחטו מותר בשארי איסורים אפילו באיסור דאורייתא ומכ"ש באיסור דרבנן וכמו שהובא ביו"ד סימן צ"ב דאף אותה חתיכה מותרת יעו"ש, ועוד הלא בעינן שיהא דמיא לבב"ח היינו דוקא בישול ולא ע"י מליחה ולפ"ז הלא ישאר קושיתו על הטור בתקפה. ועיין במ"מ שכתב וז"ל וי"מ שלמדו שאסור למלוח בשר על בשר ששהה במלחו עד אחר שיעור פליטת צירו, וכתב המ"מ על זה דמדברי רבינו לא מוכח כן עכ"ל. ולפענ"ד לא אבין מאין מוכח מדברי רבינו דלא כהי"מ דהלא אפשר לפרש בדברי רבינו כזה "שהדג רפה" היינו דפולט דמו וצירו קודם פליטת דם העוף א"כ בלעי הדגים דם העופות ולגבי בשר הגם דלא רפו בכ"ז אם כבר שהו במלחן גם כן אסור כמו הדגים, דמה דאסרינן הדגים מהטעם דרפו אין הכוונה דמטעם זה הם בלעי יותר רק הכוונה דמכח זה הם פולטים מהר לכן לפ"ז ה"ה אם ידעינן בבירור שכבר פלטו כל דמן וצירן הלא הוא שוה בדינו לדגים, ומשמע לדינא מהלכה זו כי דוקא נמלחו שניהם אז אסור אבל אם היה הדג מליח והעוף תפל מותר אפילו נוגעים זה בזה וכמו שפסק רבינו בפט"ו ה"ד דאם היה דג טמא תפל וטהור מליח מותר וכ"ש הכא דשניהם היתר וכל האיסור הוא רק משום דם הבלוע בהם בוודאי מותר, ואפילו להר"ן דאוסר בההיא דג טמא מכל מקום מודה הכא דמותר יען דהכא שניהם בעצמם היתר והאיסור הוא רק בלוע, ומה שכתב רבינו דהדגים אסורין היינו כדי קליפה ואפילו יש בהם שומן אינו אוסר יותר מכדי קליפתו, ועיין מה שכתב הש"ך סימן ע' סק"ד ובפ"מ שם וכמ"ש הרא"ש בפגה"נ סימן כ"ד ובפרט לפי מה שסובר רבינו דאפילו צלי ממש אינו אוסר רק כדי קליפה בדבר שאינו מפעפע, ומה דאמרו בגמרא מליח הרי הוא כרותח היינו כרותח דצלי, ומ"ש רבינו בפ"ז הלכה י"ט "ואם נעשו לא נאסר הבשר" היינו משום דהתם מיירי בכחוש דאינו מפעפע כלל וגם שם רק איסור דרבנן אבל בפרק ט"ו ה"ד דמיירי התם בחלב דמפעפע אסור עד ס', ומאי דמסיים רבינו שם דמשליך הגיד ואינו אוסר מחמת דאין בגידין בנו"ט הגם דשומן הגיד נו"ט מ"מ אינו אוסר יען שהאיסור הוא רק מדרבנן ובפ"ז הי"ט התם מיירי בדבר שאינו מפעפע לכן אפילו באיסור דאורייתא מותר, ומאי דכתב רבינו בפט"ו בהלכה ל"ד דאם בשר דג טמא מליח