לחם אבירים לט

כיון דעור לבדו מציל אע"פ שלא יהא בשר תחתיו א"כ הרי ניטל יותר משליש התחתון, וכ"ת הרי תירצו בגמ' דהא דעור מציל מיירי בקנא משכא דידו היינו סמוך לארכובה דאין שם בשר תחתיו, ומ"ש רבינו דהעור מציל ג"כ מיירי בסמוך לארכובה, באמת זה דוחק דא"כ היה לו לפרש וכו' וע"ק דאם כוונת רבינו כן א"כ היכן ראה הרה"מ פלוגתא בין רבינו להרשב"א הא רבינו לא איירי אלא בק"מ ובהא הרשב"א עצמו מודה וכו' עכ"ל, ונלפענ"ד להסיר קושיות הלח"מ היינו רבינו ס"ל דהא דעור לבדו מגין הוא דוקא היכא דלא היה בשר מעולם אבל היכא דאיכא בשר צריך מחצה בשר ומחצה עור, וכ"ת א"כ במה פליגי הרשב"א עם רבינו נוכל לפרש דפליגי בזה היינו רבינו סובר דמחצה עור ומחצה בשר מהני גם בבהמה דרבינו פוסק כלישנא קמא דבגמרא והרשב"א פסק כל"ב וכר"נ דצריך רוב החופה אבל מחצה עור ומחצה בשר לא מהני רק בעוף, והל"ק עם הל"ב בזה הם מחולקים. היינו היכא דליכא בשר כלל בסמוך לארכובה בזה שניהם מודים דמהני עור לחודא וכי פליגי רק היכא דאיכא בשר אי מצטרף מחצה עור ומחצה בשר או אם משלים היינו דצריך רוב החופה מן בשרו. וכ"כ הב"י דפליגי בזה התרי לישני, ובזה פליגי הרמב"ם והרשב"א ולפ"ז יהיה הפירוש בדברי רבינו בזה שכתב אם היה הבשר או העור ר"ל במקום שיש בשר צריך בשר ג"כ היינו עור ובשר ומ"ש או העור וכו' היינו במקום דאין בשר כמו בסמוך לארכובה כמ"ש רש"י בגמ' דמוקי הש"ס ל"ק דר"י בק"מ ורבינו פסק כל"ק דר"י ולכן יפה כתב רבינו נשבר העצם והבשר חופה את רובו אבל היה אותו בשר מרוסס וכו' או שנתעכל הבשר וכו' ר"ל הגם דיש עור דמגין מ"מ כיון דמיירי שם דהיה בשר באותו מקום א"כ עור לחודא לא מהני כנ"ל, ומאי דלא פירש רבינו דמיירי סמוך לארכובה י"ל דרבינו לשון המשנה נקיט ומה דאמרו שם בברייתא עור ובשר חופין את רובו ולדברי ר"י הפירוש או עור או בשר, ומאי דכתב הלח"מ דאי נימא בדעת הרמב"ם כנ"ל א"כ קשה מאי דכתב המ"מ ואין מקום לכל זה לדעת רבינו. והלא יש מקום לפי הנ"ל נוכל לתרץ כזה דמה שכתב הרשב"א דהיו רירין בין העור להעצם דמציל אע"פ שאין שם בשר זה המקור מהגמ' דקאמר שם דילמא דק"מ דידו ורש"י ז"ל גרים דידיו. אבל הרשב"א גריס כהתוס' דגריס רירי. א"כ להרמב"ם דגרים כרש"י ז"ל דידיו לא מוכח מידי הדין שכתב הרשב"א וזה כוונת המ"מ דלדעת רבינו ר"ל דגריס בהש"ס דידיו א"כ אין מקום לכל הדין שכתב הרשב"א, ומ"ש לבאר בדעת הרמב"ם משמע כן מפסקי הרא"ש שכתב וז"ל ובלבד שיהיה רוב החיפוי מן הבשר ומיעוט מן העור ואח"כ כתב ובעוף העור מצטרף לבשר שאם החיפוי חצי מן העור וחצי מן הבשר כשר. והרמב"ם פסק ג"כ בבהמה. ר"ל דמחצה עור ומחצה בשר מהני. א"כ מוכח להדיא דהרמב"ם ס"ל כמו שכתבתי. ומה שכתב הלח"מ דאע"פ שלא פירש רבינו סמך על המבין במאי דכתב דהעור חופה דהכי משמע דאינו עומד באויר יעו"ש, ובאמת אין זה מובן דהלא רבינו כתב לקמן או שנתעכל הבשר וכו' עד שנמצא הבשר החופה אינו נוגע בעצם א"כ חזינן דאין ראיה מלשון חופה כלום. ועוד קשה דאי נימא דהלשון חופה משמע דדבוק להעצם א"כ מאי קאמר הש"ס על האיבעיא נקלף מהו וכו' וקאמר הגמ' ת"ש מלישנא קמא דר"י דאמר עור הרי הוא כבשר ובאמת הלא ר"י מיירי דהעור היה חופה כמו דקאמר או עור או בשר תנינן בברייתא א"כ קאי על הברייתא ובברייתא קאמר חופה א"כ כיון דהלשון חופה משמע דהיה דבוק להעצם א"כ היאך רצה הש"ס למפשט האיבעיא מהתם לנקלף וכו' וכן מוכח מלשון הש"ס דילמא בקנא משכא דידו א"כ חזינן דרק לאוקימתא בעלמא יתרץ הש"ס דילמא בק"מ אולם הש"ס לא יתפוס זה לוודאי. וק"ל:

הלכה י

ואם חתך היוצא מן האבר אחר שהחזירו ונשחטה אותו שיצא בלבד אסור ושאר האבר מותר עכ"ל, ור"ל דהחזירו קודם, השחיטה