לחם אבירים לח

כיון דדגים ניכרים בראש ושדרה מהאי עובדא דמייתי בגמ' דבדקו ואשכחו קלפי ולמה לא סמכו על הסימנים ראש ושדרה, ונראה לי דע"פ דברי הרמ"א ליו"ד סימן פ"ג סעיף ד' יתורץ קושית הר"ן, אחר זמן רב מצאתי כן בביאורי הגר"א והנאני מאד כי ת"ל כוונתי לדעת הגדולים: הלכה כד

עכו"ם שהביא גרב של חתיכות דג שחיתוכן שוה וכו' ע"כ. נראה דפסק רבינו כר"פ בגמ' והוא תוספתא פ"ה ומעשה בעכו"ם אחד שהביא גרב של חתיכות ונמצא סימן באחת מהן והתיר רשב"ג את הגרב כולו תרגמה רב פפא כשהחתיכות שוות וכתב רש"י כשמחברין אותם יחד מתחברות ונכרות ונראות שהוא כולו מדג אחד וס"ל לרש"י ז"ל כיון דמתחברות יפה הגם דאינו נראה מתוך חתוכו שהכל מדג אחד אך כיון דמתחברות יפה מותר, אבל דעת רבינו הרמב"ם נראה דמפרש דמאי דאמרו בש"ס בשחתיכות שוות ר"ל דמתוך חיתוכן נראה שהוא מין דג אחד דהיינו מראה מקום חיתוך שוה אע"פ שאין החתיכות מתחברות מותר ועיין בר"ן ועיין ש"ך סימן פ"ג סק"ד יעו"ש: פרק ה הלכה ד

חלקו לאבר זה. ואכלו מעט מעט וכו' לקח כזית מן האבר כברייתו בשר וגידים ועצמות ואכלו אע"פ שנחלק בפיו בפנים קודם שיבלענו חייב ע"כ. הנה בש"ס איתא כזה אמר רבין חלקו מבחוץ פטור מבפנים ר"י אמר חייב והטעם דהרי נהנה גרונו בכזית ור"א אמר חלקו מבחוץ נמי חייב וכו', עוד איתא שם אר"א אר"י אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל חצי זית אחר חייב ומסיק הש"ס דר"א דס"ל בדר"י דאפילו חזר ואכל אותו חצי זית עצמו נמי חייב מ"ט הרי נהנה גרונו בכזית ע"כ, וכתב רש"י ז"ל בד"ה הרי וז"ל והא דר"א פליג אדר"ז ורבין דאמרי משמיה דר"י דחלקו מבחוץ פטור ולר"א חייב ולפ"ז כיון דרבינו פסק הכא דחלקו מבחוץ פטור א"כ ע"כ ליתא לדר"א א"כ האיך פסק בהמ"א פי"ד ה"ג דאכל חצי זית וחזר ואכל לאותו חצי זית עצמו חייב הלא דוקא לדר"א הדין כן, וע"כ צ"ל דרבינו לא ס"ל כדעת רש"י ורק מפרש דר"א ס"ל לדרבין ובחלקו מבחוץ מיירי דלא היה על האבר כזית בשר רק עם הגידין והעצמות היה כזית ולכן כיון דחלקו מבחוץ לשנים ס"ל לר"י דפטור **(היינו כיון דחידוש הוא דהא גידין ועצמות דעלמא לא מחייב עלייהו והכא מחייב אימא אין לך בו אלא חידושו וכי אכיל בבת אחת מחייב, אבל לחצאין לא וכפירוש רש"י בד"ה "מהו".)** כיון דלא היה בגרונו כזית אבל באמת אם בזה שאכל האבר כזית בשר חיוב ועיין מ"ש הרש"א על רש"י ז"ל ועיין מ"מ ולח"מ ודוק: הלכה ה

תלש חלב מן הטרפה ואכלו לוקה שלש ע"כ. ור"ל דחייב משום אבר מן החי משום לב ומשום טרפה וכן כתב הרשב"א לפרש בש"ס דאין לפרש דחייב משום בשר מן החי דהרי אמרינן בדק"ב דעל בשר מן החי ובשר מן הטרפה אינו לוקה לר' יוחנן ואיך קאמר ר"י בעצמו דחייב שלש אלא ע"כ צריך לומר דהחיוב הוא משום אבר מן החי וק"ל: הלכה ח

עצם שנשבר אם היה הבשר או העור חופה רוב עוביו של עצם הנשבר ורוב היקף השבר הרי זה מותר ע"כ. עיין במ"מ ובלח"מ שהקשה על רבינו וז"ל יש תימה בדברי רבינו דכיון דהוא סובר דעור לבדו מציל א"כ איך פסק גבי בעיא שנטל שליש התחתון דהוי ספיקא הא