לחם אבירים לז

הלכה יז

ישראל שישב בצד העדר של עכו"ם ובא העכו"ם והביא לו חלב מן העדר אע"פ שיש בהעדר בהמה טמאה ה"ז מותר ואע"פ שלא ראה אותו חולב והוא שיוכל לראותו כשהוא חולב כשיעמוד שהעכו"ם מתירא לחלוב מן הטמאה שמא יעמוד ויראה אותו ע"כ. מדכתב רבינו אע"פ וכו' משמע דאפילו ידעינן בודאי דאין בעדרו דבר טמא בכ"ז בעינן יושב וכמו שנפסק ביו"ד וכן דעת המרדכי ועיין בתוס' במס' ע"ז דכתבו דאי משום ארס נחש וכו' יעו"ש וכדבריהם מבואר בירושלמי ועיין בט"ז וק"ל: הלכה כ

ביצי דגים סימניהם כסימני ביצי העוף וכו' ע"כ. הנה רבינו פוסק כר"ז דדג טמא יש לו ביצים והרי"ף פוסק כר"ד דאמר דדג טמא לית לו ביצים כלל לכן פסק דמותר ליקח ביצי דגים מכל אדם וכן כתב הרשב"א, והנה רבינו לא כתב שום סימן בקרבי דגים דאליבא דר"ז לא מיתני שום סימן בגמ' כלל אבל הרי"ף והרשב"א דפסקו כר"ד הביאו סימני קרבי דגים, ומאי דכתב המ"מ דרבינו והרי"ף סוברים דאף בשלמים אין סומכין על הסימנים מבואר זה בר"ן בפא"מ ובפא"ט ועיין ברש"י דס"ד ד"ה "דג" דכתבו סימני ביצים לאו דאורייתא ומשמע הא סימני עוברין דאורייתא וכן כתב הרשב"א ורבינו חולק על זה וס"ל דסימני עוברין לאו דאורייתא ומה שכתב רבינו אם אמר לו טהורין הן אינו נאמן עיין בש"ך מה שכתב על זה בסימן פ"ג סקכ"ד ולפי דברי הש"ך יתורץ קושית המ"מ והלח"מ שהקשו מדוע בביצי העוף מהני כשאומר של עוף פלוני וטהור והכא בדג דוקא באומר אני מלחתים מותר ובזה שאומר של עוף פלוני הוא לא סגי להכשיר, ולדברי הש"ך ניחא דהכא מיירי אפילו כשהן נימוחו אבל בביצי העוף דלעיל מיירי כשלא נימוחו לכן באומר של עוף פלוני לבד סגי להכשיר, ומה דמסיים רבינו וכתב מאדם המוחזק בכשרות פליג בזה על רש"י ז"ל דמפרש פירוש של מומחה היינו שיהא מומחה בקי בהן ועיין בר"ן דמביא דבירושלמי מבואר כדעת רבינו יעו"ש: הלכה כב

לפיכך אין לוקחין ציר מן העכו"ם אא"כ היה דג טהור משוטט בו אפילו דג אחד. ונראה דרבינו מפרש דכלבית דמתניתין היינו כפירוש הרשב"א והר"ן דכתבו דכיון שיש בציר דג אחד טהור אף כל הציר אני מחזיק בטהור א"כ מה דאמרו במתניתין וציר שיש בו דגה הפשט דג טהור ורש"י לא פירש כן ועיין ש"ך סימן פ"ג: הלכה כג

עכו"ם שהביא עריבה מלאה חביות פתוחות של ציר ודג אחד טהור באחת מהן כולן מותרות היו סתומות פתח אחת ונמצא בה דג טהור שניה ונמצא בה דג טהור כולן מותרות והוא שיהיה ראשו של דג ושדרו קיים כדי שיהא ניכר שהוא דג טהור ע"כ. ופסק רבינו בדין זה כר"ה דאמר דבעינן תרווייהו שיהא ראש ושדרה ניכר ועיין בתוס' במס' ע"ז (דף מ' ע"א) שהקשו על הגמ' דמשני באותם דדמי רישייהו לטמאים פירוש ובאותם צריך סנפיר וקשקשת, זה אתי שפיר שלא תקשה על המ"ד דסבירא לו דבעינן תרווייהו ראשו ושדרו, אולם על המ"ד דס"ל דבחדא סגי א"כ לבדוק בשדרה דכל דג טמא אין לו חוט השדרה ולמה לן שיהא סנפיר וקשקשת ע"כ קושית התוס', ונלפענ"ד לתרץ דסמוך לשינויא דגמ' איתא כזה אר"י משמיה דעולא מחלוקת לטבל בצירן אבל בגופן דברי הכל אסור עד שיהא ראש ושדרה ניכר, א"כ לא קשה כלום על ר"נ דסובר דבחדא סגי דכיון לאכול גופן גם ר"נ מודה דבעינן שיהא ראש ושדרה יחדיו לכן באותם דגים שאין בהם שני הסימנים יחדיו כגון ארא ופלמודא בעינן שיהא סנפיר וקשקשת, ומאי דהקשה הר"ן