לחם אבירים לו

הלכות שבת פרק כ הלכה ג'

ומותר למכור להם ע"י סרסור ע"כ. באמת בגמ' מובא רק דמותר למכור ע"י ספסירא, אך רבינו מפרש דהיינו הך דע"י סרסור אבל לא כן דעת הרא"ש דפירש ספסירא דוקא, ר"ל הקונה ומוכר לאלתר, אבל ע"י סרסור אסור לדעת הרא"ש וכן ס"ל להמחבר כדעת רבינו הרמב"ם: הלכה ד

ומותר למכור להם פרה לשחיטה ושוחט אותה בפניו וכו' ע"כ. ורש"י ז"ל פירש בע"ז ד"ה "אימא" דמסתמא תלינן דלשחיטה זבנה, ורבינו סובר כרב האי גאון דבעינן שישחוט. אותה בפניו ואז מותר ופוסק רבינו בדין זה כר"י והטעם עיין בכ"מ בפ"ו מה' עכו"ם דמפרש מדאיבעיא של הגמ' אזיל אליבא דר"י א"כ ש"מ דהלכה כמותו ועיין בהגר"א ליו"ד סימן קנ"א וכן עיין בפ"ק דע"ז סימן כ"א ועיין בר"ן: פרק כט הלכה ו

רבינו פוסק כב"ה דמוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים, ומאי דקשה על רבינו מה' ברכות פ"ו הי"ז שכתב שם נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כולו ק ע"ז בחולין בתוס' (דף קו ע"ב) ד"ה נוטל בפסחים בתוס' ד"ה הנוטל (דף קו ע"ב) יעו"ש: הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה י'

אפרוח שנולד אע"פ שלא נתפתחו עיניו מותר ע"כ. זה פסק רבינו כרבנן דפליגי שם ראב"י עם חכמים וכן פסק הרי"ף אע"ג דמשנת ראב"י קב ונקי עיין מה שכתב ע"ז הר"ן בפא"ט יעו"ש: הלכה יג

אבל בימי חכמי המשנה גזרו על גבינות העכו"ם ואסרום מפני שמעמידין אותה בעור קיבה של שחיטתן שהיא נבלה וכו' עכ"ל. זה פסק רבינו כרבנן דס"ל דאסור רק באכילה ולא בהנאה ומאי דקשה ע"ז תיפוק ליה דבלא"ה אסור משום בב"ת עיין ע"ז בתוס' דל"ה: הלכה יד

גבינה שמעמידין אותה העכו"ם בעשבים וכו' אסורה ע"כ. עיין בתוס' חולין (דף לה ע"א) ד"ה חדא וז"ל וגם בהרבה מקומות יש שאוכלים אותם מפני שמעמידין אותה בפרחים אבל דעת רבינו אינו כן אלא בכ"מ אסור ואפילו היכא דליכא טעם הגזרה: