לחם אבירים לא

צ"ל דמה שכתב רבינו והנכרית מילדת ומניקה וכו' בעומדים על גבה מיירי וכן כתב הטור בסימן קנ"ד ורבינו מדסיים בלשונו וכתב ברשותה ור"ל ברשות הישראל ופסק כחכמים כמ"ש א"כ ס"ל בפירוש הברייתא כהרא"ש דבעינן תרתי דוקא בבית ישראל ועומדים על גבה, אבל בבית העכו"ם אפילו עומדים על גבה נמי אסור, ותמיה לי על מרן הב"י שלא הביא דעת הרמב"ם דסבירא ליה נ"כ כהרא"ש והמחבר בשו"ע נמי פסק כהרא"ש דבעינן תרתי רק כתב דה"ה יוצא ונכנס נמי שרי כדעת התוס' והרא"ש, ואפשר לומר דרבינו נמי ס"ל דיוצא ונכנס נמי שרי דזה הכלל בכל מקום דיוצא ונכנס שוה לעומדים ע"ג כדאמרינן בחולין (דף ג') יעו"ש, ומה שכתבתי דדעת רבינו מה שכתב ומניקה את בנה ברשותה וכנ"ל סבירא ליה דוקא בעומדים ע"ג דא"ל אפילו אין עע"ג בבית ישראל נמי שרי דהלא הן לדברי התוס' והן להרא"ש ס"ל דגם בבית ישראל בעינן להיות עע"ג אלא ע"כ בעומד על גבה קאמר א"כ מוכת דס"ל בפירוש הגמ' כהרא"ש, ומה שלא הזכיר עע"ג זה מובן מעצמו כיון דפסק כחכמים וחכמים בהדיא סבירא להו דבעינן עע"ג ומאי דנקט ברשותה לשון המשנה נקיט, אך אין להוכיח מלשון רבינו דכתב ומניקה את בנה ברשותה דס"ל דוקא בבית ישראל מהני עע"ג דהלא להתוס' כתבתי דס"ל דמהני עע"ג בבית העכו"ם א"כ ע"כ צ"ל דמאי דקאמרה המשנה ברשותה ע"כ צ"ל אפילו ברשותה היינו בבית ישראל נמי בעינן להיות עע"ג א"כ אין לדייק מדברי רבינו דס"ל כהרא"ש דיש לומר דס"ל כהתוס', עוד יש לומר דמשום הכי לא כתב הרמב"ם דבעינן עע"ג משום דקאמר רבינו ברשותה ר"ל ברשות ישראל ומסתמא ברשותה אחרות עע"ג א"כ יוצא ונכנס כעומד ע"ג דמי וסבירא ליה לרבינו דמה דאיתא בברייתא אחרות עע"ג היינו הפירוש על זה דקאמרה המשנה ברשותה א"כ משו"ה לא כתב רבינו בפירוש עע"ג כמו בגמ', אחר זה מצאתי בתוי"ט דכתב להדיא דרבינו סבירא ליה דצריך עע"ג כמ"ש. ודע מדכתב רבינו עכו"ם מילדת את בת ישראל ומניקה את בנה ברשותה וכו' וכתב ברשותה אצל הנקה ואצל מילדת לא כתב ברשותה מחמת שהעתיק כלשון המשנה וכדכתבו התוס' על המשנה דיולדת מסתמא ברשותה דידה יולדת ולכן לא צריך התנא למיתני ברשותה גבי מילדת, אבל בסיפא לענין מניקת הוצרך התנא לכתוב ברשותה. ובאמת לא אבין מדוע לא פסקו הטור והרא"ש כהתוס' היינו בעע"ג מותר אפילו בבית העכו"ם. אך י"ל דהרא"ש דייק ממתניתין היינו ברישא אמר התנא עכו"ם מילדת בת ישראל וצ"ל ברשותה כדכתבו התוס' מילדת סתמא ברשות ישראל היא ובסיפא קתני התנא עכו"ם מניקה בנה של ישראל ברשותה ור"ל דה"א דאפילו בבית העכו"ם מותר לכן קאמר ברשותה דוקא א"כ מוכח מהמשנה דבעינן תרתי, דאי תימא דאפילו בבית העכו"ם נמי מהני עע"ג אך דאשמעינן התנא דאפילו בבית ישראל צריך להיות עע"ג א"כ שמעינן זה מרישא דבעינן עע"ג בבית ישראל דמסתמא מילדת בבית ישראל היא ושם יש עע"ג כדכתבתי לעיל א"כ סיפא למה לי דכתב ברשותה והלא מה ברישא צריך להיות עע"ג וזה דמניקה חמיר יותר כדאמרינן בגמר הצריכותא לא כ"ש דבעינן עע"ג אלא ע"כ נקיט התנא ברשותה ור"ל דוקא בבית ישראל מהני עע"ג דיש תרתי לטיבותא אבל בבית העכו"ם לא מהני עע"ג ומשו"ה פסק הרא"ש דלא כהתוס' ואתי שפיר דלא הביא הב"י דעת התוס' ולק"מ קושית הט"ז בסימן קנ"ד סק"א. ומה שכתב רבינו ומניקה את בנה של ישראל ברשותה א"כ משמע מדבריו דחלב עכו"ם דינו כחלב ישראלית וכן מוכח בירושלמי, והר"ן הביא מחלוקת הפוסקים בזה היינו הר"ת ס"ל דוקא במקום סכנה מותר חלב נכרית דבירושלמי מסיים שם תני תינוק יונק מן העכו"ם ומבהמה טמאה ואינו חושש משום יונק שקץ וכו' אלמא דחלב נכרית דומיא דבהמה טמאה. וכן משמע בתוספתא דשבת דתני התם אין מן הכותית ומן הבהמה הטמאה וכו' יעו"ש, אבל הרשב"א כתב דמדת חסידות היא לפי שחלב מגדל הטבע כיוצא בו לכן נקיט בהדי בהמה טמאה, וה"נ מוכח במדרש פ' שמות על הפסוק וקראתי לך אשה מפרש המדרש כי אסור היה למשה