לחם אבירים ל

וכן למכור, לכן לפ"ז יפה פסק הכא שאין מעוטרות מותרות דלא מהני לעכו"ם כיון דאינו נותן מכס ומשום מו"מ ליכא כיון דמיירי ביריד דעלמא בלא יום אידם א"כ לפ"ז משמע מדברי רבינו היכא דיניחו לו המכס מותר וכן משמע מהי"ד שכתב אבל הלוקח מן התגר אסור מפני שהוא נותן מכס ונמצא מהני לעכו"ם וכו' ולא כתב אף אם יניחו לו המכס אסור כדכתב הטור בסימן קמ"ט אלא ודאי משמע דמותר, הגם דאמרינן (דף י"ג ע"א) מה יעשה יניח נמצא נהנה והכוונה דבזה שיניחו לו המכס נמצא נהנה ואסור, אך י"ל דרבינו סבירא ליה כפירוש הראשון של הר"ן דהפירוש בגמ' נמצא נהנה היינו דנהנה מן הריח, וכן פירש רש"י וז"ל נהנה מן הריח ומה שמניחין לו את המכס לא מיקרי נהנה מעכו"ם כיון שהמעות שלו וק"ל: הלכה טו

עכו"ם שעשה משתה לבנו וכו'. ואפילו לאכול ולשתות הישראל משלו שם אסור הואיל ובמסבת עכו"ם אכלו עכ"ל, ועיין בלח"מ שכתב בשם הב"י דמדכתב רבינו ובמסבת עכו"ם א"כ משמע דאם אכלו במסבה בפ"ע מותר יעו"ש, אבל באמת הב"י בעצמו לא סבירא ליה כן דכתב הב"י על הטור דאין להקל כיון דבבית משתה הכותי הם אוכלים א"כ מקרי זה מסבת הכותים לכן לא העתיק המחבר בשו"ע (סי' קנ"ב סעיף א') מסבת הכותים מחמת דס"ל דבכל גוונא אסור, ומ"ש רבינו דלאחר יב"ח מותר ולא חילק בין אדם שאינו חשוב לאדם חשוב וכדאמרינן בש"ס שאני ריב"ח דאדם חשוב הוא לכן אפילו לאחר יב"ח אסור, וכן גם הרי"ף השמיט הגמ' הנ"ל וכתב הב"י על הטור דטעמם משום דסבירא להו דר"י מדת חסידות עשה כן והפ"ח כתב על הרא"ש דבאמת לשון הגמ' לא משמע כן דאם כן היה להש"ס לומר דממדת חסידות עשה כן וסיים הפ"ח וז"ל, ונראה לומר דלא היה כתוב זאת בגרסתם, ועיין ברא"ש שלא העתיק זאת כמו הרמב"ם רק בפסקי הרא"ש כתוב דאדם חשוב אפילו אחר י"ב חודש אסור וכן העתיק הטור גם כן דאסור, ובאמת יש לומר דלכן לא העתיקו הרי"ף והרמב"ם הגמרא הנ"ל מחמת דשם היה המעשה כן דשמע דאודי לכן לדינא לא העתיקו כן להחמיר באדם חשוב אבל דעת הטור והב"י דאפילו בעלמא נמי הדין כן מדאקשי הש"ס מדר"י ולא מתרץ דשאני התם דשם היה המעשה דשמע מהעכו"ם דאודי אלא ודאי סבירא ליה להש"ס דל"ד התם אסור אלא ה"ה בסתם בכל מקום נמי אסור. וק"ל: הלכה טז

בת ישראל לא תניק את בנה של עכו"ם מפני שמגדלת בן לעכו"ם עכ"ל, ור"ל אפילו בשכר נמי אסור כמבואר בש"ס, עוד כתב רבינו והנכרית מילדת את בת ישראל ומניקה את בנה ברשותה כדי שלא תהרגנו ע"כ, ור"ל ברשות הישראל. ונראה דרבינו פסק כחכמים דאי כר"מ א"כ אפילו אחרים עע"ג נמי אסור ולחכמים המתירים נמי הוא דוקא בעע"ג, וז"ל הברייתא (כ"ו ע"א) וחכמים אומרים עכו"ם מילדת את בת ישראל בזמן שאחרות עע"ג וכן גם לענין הנקה ג"כ אמרו וחכמים אומרים מניקה את בנה של בת ישראל בזמן שאחרות עע"ג, אבל לא בינו לבינה ע"כ, ומתניתין דקתני מילדת באחרות עע"ג מיירי לחכמים ואפילו עע"ג לא שרי אלא בבית ישראל וכן העתיק הרי"ף הברייתא הנ"ל וכתב הרא"ש דבין במילדת ובין להנקה בעינן דוקא עומדים על גבה ודוקא בבית ישראל, אבל בבית העכו"ם אפילו עומדים על גבה נמי אסור וכ"כ התוס' דכמו במילדת דמיירי בבית ישראל דע"כ מילדת ברשות ישראל היא ואפילו הכי בעינן עומדים על גבה ה"ה להנקה אפילו בבית ישראל בעינן נמי להיות עומדים על גבה, ואך בזה הם מחולקים התוס' עם הרא"ם היינו דמהתוס', משמע דאפילו ברשות העכו"ם נמי מותר בעומדים על גבה והראי' דכתבו התוס' הלשון ואפילו בבית ישראל, ועוד כתבו התוס' בפירוש שם כנ"ל. וכמו שהביא הט"ז לשון התוס' יעו"ש. א"כ ע"כ