לחם אבירים כט

לילך וכו' אבל רבינו מפרש דהסיפא מיירי לעבור דרך שם והרישא מיירי לילך בה והראב"ד פליג על רבינו מהתוספתא יעו"ש. ונ"ל דרבינו מדייק לפרש הרישא כנ"ל מהברייתא דאמרו שם דף י"ב ע"ב) ת"ר עיר שיש בה כו"ם אסור לכנוס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת דר"מ וחכ"א כ"ז שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור אין הדרך מיוחדת לאותו מקום מותר ע"כ, א"כ מוכח מזה דאפילו לכנוס לתוכה ג"כ אסור ומה דאמרו בברייתא ולא מתוכה לעיר אחרת ר"ל לעבור דרך שם אסור וזה לר"מ אבל חכמים ס"ל דלעבור דרך שם אסור דוקא בזמן שהדרך מיוחדת לא"מ וכנ"ל אבל לכנוס לתוכה אסור בכל גוונא אפילו לחכמים, וכן הפשט בהמשנה אליבא דחכמים ורבינו פסק כחכמים ועיין בלח"מ דכתב ג"כ לפרש בהרמב"ם דמפרש הסיפא דמתניתין דמיירי לעבור דרך שם מחמת דברישא אמרו דאסור לילך לתוכה וכנ"ל, אבל באמת לא יספיק זה ליישב דברי רבינו דמי דחקו לרבינו לפרש הריש כנ"ל ומפני זה הוכרח לפרש הסיפא כנ"ל, אבל לפמ"ש אתי שפיר ויהיה הפירוש לרבינו מה שאמרו בהמשנה בזמן שהדרך מיוחדת ר"ל אם רוצה לילך למקום אחר דרך העיר שיש בה כו"ם תליא בזה אם הדרך מיוחדת ר"ל שאין לו דרך אחרת זולת דרך העיר שיש בה כו"ם אסור דנהנה מהכו"ם ואם אין הדרך מיוחדת ר"ל דיכול להלך לאותו מקום שרוצה דרך אחרת מותר כיון דלא נהנה מהכו"ם, ולפי שיטת הרמב"ם אף שיש באותה עיר דרך לילך לעיר אחרת מ"מ אסור לילך להעיר שיש בה כו"ם כיון שנהנה מכו"ם רק באם אינו מוכרח לילך דרך אותה העיר שיש בה כו"ם היינו שיש דרך אחרת אז מותר, וע"ז השיג הראב"ד וכתב דמשמע מהש"ס כיון דיש בה דרך באותה עיר שיש בה הכו"ם לילך לעיר אחרת מותר כיון דעיקר הטעם משום חשד שלא יחשדוהו שהולך לעבוד עכו"ם אבל היכא שיש בה דרך לילך לעיר אחרת א"כ אין חשדא. ולא כמו שהבין הכ"מ בהשגות הראב"ד יעו"ש ועיין בש"ך סימן קמ"ט סק"ב ובלח"מ ובמק"ח יעו"ש ולפי מה שכתבתי דרבינו מדייק לפרש כן בהמשנה מהברייתא א"כ באמת קשה על רש"י ז"ל מהברייתא דמוכח בפירוש כדעת הרמב"ם, אולם נוכל לומר דמחלוקת רש"י עם רבינו היא בזה דרבינו מפרש דמה שאמרו בברייתא אסור לכנוס לתוכה זה אתי אליבא דכולי עלמא אפילו לחכמים ואך במה דס"ל לר"מ ולא מתוכה לעיר אחרת פליגי ע"ז חכמים וס"ל בזמן שהדרך מיוחדת לא"מ וכנ"ל אבל רש"י ז"ל ס"ל דחכמים פליגי הן על לכנוס לתוכה והן על מתוכה לעיר אחרת וגם בזה ס"ל לחכמים בזמן שהדרך וכו' לכן פירש רש"י ז"ל דמיירי לשאת ולתת יעו"ש וק"ל: הלכה יא

אסור לבנות עם העכו"ם כיפה ואם בנה שכרו מותר ע"כ, ואע"ג דבה' מלוה ולוה גבי מרבין בשכר פוסק רבינו דמותר מטעם דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף הכא פוסק רבינו דמותר מהטעם דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ועיין בתוס' במס' ב"מ וע"ז די"ט ותמצא ישוב על קושיא זו. ועיין בט"ז שכתב דמדברי רבינו מוכח דדוקא אם מסייע עם העכו"ם אז מותר אבל היכא דעושה לבדו בלי שום סיוע העכו"ם אז שכרו אסור ועוד משמע דהיכא שעושה עם סיוע העכו"ם אפילו שכר של עכו"ם עצמה ג"כ מותר וכן כתב רבינו בהדיא בפ"ז ה"ה יעו"ש: הלכה יב

עיר שיש בה כו"ם והיו בה חנויות מעוטרות ושאין מעוטרות המעוטרות אסור ליהנות בהן בכל מה שבתוכן מפני שחזקתן שבגלל כו"ם נתעטרו ושאין מעוטרות מותרות בהנאה עכ"ל, המקור מזה בע"ז (דף י"ב) ונראה דרבינו מפרש כפירוש התוס' דהמשנה מיירי ביריד שעשו להניח בו מכס ושלא ביום אידם מיירי דאי ביום אידם הלא פסק רבינו לעיל דאסור ליקח מהם