לחם אבירים כח

עכו"ם ושאין בה שרפה אין בה עכו"ם ע"כ ולרבינו הפשט בהמשנה כן. ואלו אידיהן של. עכו"ם קלנדא וסנטריא וקרטיסים ויום גינוסיא של מלכים ובכאן נשלמו אידיהם של כלל עובדי כוכבים והשתא מתחיל למנות יום חג פרטי היינו יום הלידה וכו' לכן יפה פסק רבינו דיום הלידה אינו אסור אלא אותו היום בלבד, ולכאורה קשה על רבינו מדגרסינן בהמשנה אבל יום תגלחת משמע הא יום הלידה ויום המיתה קאי אלמעלה אאלו אידיהן שחשיב לעיל אשר בהם אסור לשאת ולתת ג' ימים מקודם, וצ"ל דרבינו לא גרים תיבת אבל בהמשנה וכן גם הרי"ף לא גריס אבל. וכן מוכח כזה בירושלמי דאיתא שם יום הלידה ויום המיתה ע"כ לציבור מכאן ואילך ליחיד א"כ מוכת דמפרש דמיום הלידה מתחיל חגי יחידים וזה קאי אלמטה ר"ל דיום הלידה ויום המיתה קאי אלמטה עם תגלחת זקנו שבהן אסור רק אותו היום בלבד. ועיין מה שכתב בזה הכ"מ והלח"מ והגר"א יעו"ש, ומה שכתב רבינו אבל אותם ששמחים וכו' ואין מודים מותר משמע דאפילו עושים קלנדיא אך כיון דאין מודים מותר לשאת ולתת עמהם ודלא כשיטת רש"י ז"ל ועיין בתוספתא דמביא הר"ן דמבואר שם כדעת רבינו: הלכה ו

בדין דתרנגול לבן פוסק רבינו כר"י דבין התרנגולים מותר ואע"ג דפשטא דמתניתין משמע דר"י לפלוגי אתא וא"כ ה"ל למיפסק כת"ק דס"ל דאפילו בין התרנגולים אסור מ"מ פסק כמותו מהטעמים שכתב הכ"מ וטעם השני שכתב הכ"מ דאימתי דר"י לפרש בא ולא לחלוק את"ק נסתר זה לדעת התוס' בחולין (דף פ"ת ע"א) וכן בעירובין (דף ז' ע"ב) וכ"כ הרא"ש בפכ"ה דתולין וכן כתב שם הר"ן דהכלל הזה לא נאמר רק במשנה אולם בברייתא אימתי דר"י בא לחלוק ומדייקים זה מתיבת "משנתנו" וכדאיתא לשון זה בעירובין אימתי דר"י "במשנתנו" בא לפרש וכפי הנראה מדעת רבינו מוכח דלא גריס כלל תיבת במשנתנו וגם הרי"ף לא גריס במשנתנו ולפ"ז ס"ל לרבינו דבין במשנה ובין בברייתא אימתי דר"י בא לפרש ולא לחלוק ועיין בפי"ד הלכה ת' מה' שחיטה ועיין שם בכ"מ ובהג"מ ועיין במלחמות בפכ"ה, ועיין בלח"מ שהקשה מדוע השמיט רבינו האיבעיא דרב אשי דאיתא בש"ס בעי ר"א אם אמר תרנגול לבן למי ויהבי לו שחור ושקיל וכו' מהו. ונראה לי לפענ"ד דדין זה רמז רבינו בתיבת לעולם שכתב אסור למכור לעכו"ם שבאותו המקום לעולם ור"ל לעולם אסור בין בלוקח רק לבן ובין בלוקח גם שחורים רק כיון דהזכיר בתחילה לבן אסור למכור לו לבן והקושיא השניה של הלח"מ מדוע לא הביא רבינו הדין היכא דאמר תרנגול למי ולא פירש לבן דמותר למכור לו אפילו לבן נ"ל דזה מרומז בדין השני שהביא רבינו שכתב וז"ל ודברים שאין מיוחדין מוכרים אותם סתם ע"כ, ור"ל דברים שאינם מיוחדים היינו דהעכו"ם לא הזכיר דברים המיוחדים כגון דאמר תרנגול סתם מותר למכור לו אפילו לבן, ולא כמו שמשמע לכאורה הפירוש ודברים שאינם מיוחדים היינו דהקניה היה בדבר שאינו מיוחד וכמו שמפרש באמת הלח"מ ומחמת זה הקשה על רבינו כנ"ל, אולם לדידי הפירוש דבאמירתו לא הזכיר דברים המיוחדים ובהמכירה לא איכפת לן אם נמכר גם דברים המיוחדים ואך כיון דלא פירש לבן מותר למכור לו אפילו לבן כדאיתא בגמ' וק"ל: הלכה ט

עיר שיש בה כו"ם מותר להלך חוצה לה ואסור להכנס בתוכה היה חוצה לה כו"ם מותר להלך בתוכה עכ"ל. המקור מזה כמ"ש הכ"מ בע"ז (דף י"א ע"ב) משנה. ועיין ברא"ש סימן ט' וכן בסימן י"א דכתב דהמשנה מיירי ביריד של עכו"ם דוקא ועיין בתוס' ד"ה "עטלוזא" דג"כ פירשו כזה אבל רבינו מפרש דהמשנה מיירי ביום אידם כפירוש רש"י ז"ל ורק הנ"מ דרש"י מפרש דהרישא מיירי בלשאת ולתת עמהם וראיה מסיפא דקאמר מהו לילך לשם ואם נפרש כרבינו דהרישא מיירי לילך בה א"כ מאי קאמר בסיפא מהו