לחם אבירים כז

אינה בטלה ועיין בר"ן שכתב דנראה מרבינו דצורף דוקא אמרו בגמרא וכן כתב הראב"ד והרמב"ן דלא כרש"י דכתב דצורף לאו דוקא ועיין בלח"מ שכתב דגם רש"י ז"ל סבירא ליה כדעת רבינו. ובאמת כן משמע מדברי רש"י ז"ל שכתב בד"ה לוה אפילו מצורף ישראל ואם נאמר דחד דינא להו וצורף ואינו צורף שוים בישראל היה לרש"י ז"ל לפרש סתם אפילו מישראל ולמה הוסיף צורף ומוכח מזה דרש"י סבירא לו כדעת רבינו דדוקא לצורף ישראל בטיל ולא כן בשאינו צורף. ובזה שהוסיף רש"י למימר דאשמעינן אפילו מצורף ישראל סרה קושית התוספות בע"ז ודף נ"ג ע"ב) ד"ה דאי שהקשו דמסוגית הגמרא מוכח דלא אתי כרבנן מדהקשה הש"ס הא אם זבנה בטלה ולרבנן הלא אפילו זבנה ג"כ לא בטלה, ולפי מה שכתב רש"י כנ"ל אתי אפילו כרבנן וכאותו מאן דאמר דהמחלוקת של רבי וחכמים הוא בצורף עכו"ם דוקא מה שאין כן בצורף ישראל כולי עלמא מודים דמותר לכן מדייק הש"ס היטב הא אם זבנה מותר, ובאמת לא אבין מאין הוכיחו התוספות מהש"ס דלא אתי כרבנן הלא איכא מאן דאמר דסבירא ליה דכל מחלקותם בעכו"ם דוקא אבל בצורף ישראל כולי עלמא סבירא להו דמותר א"כ אתי אפילו כרבנן, ואין לומר דהברייתא מיירי באינו צורף כלל וסבירא ליה דצורף דוקא בעינן א"כ לפי זה אפילו כרבי נמי לא אתי דלרבי נמי אינו בטיל באינו צורף וכמ"ש הר"ן ועוד הלא התוספות כתבו בד"ה אבל דל"ד צורף וע"כ צריך לומר דמזה יהיה מוכח דהתוספות לא סבירא ליה כהרמב"ם דפסק כמאן דאמר דבצורף עכו"ם מחלוקת אבל בצורף ישראל ד"ה בטיל ולכאורה קשה לפי מה שכתבתי דהברייתא דלוה עליה מיירי בצורף ישראל א"כ תקשי ממתניתין דמבואר להדיא דמשכנו מותר בצורף ישראל להמאן דאמר דהמחלוקת של רבי וחכמים הוא דוקא בצורף עכו"ם, ונראה לתרץ דמה דאמרינן בברייתא לוה על מנת למשכנו הפשט דבאמת לא משכנו ורק ההלואה היתה על תנאי כזה דיתן לו משכון אבל בסוף לא נתקיים התנאי ולא משכנו וכדאיתא כזה במס' גיטין (דף מ"ג ע"א) אולם המתניתין מיירי באמת דמשכנו לכן פסקינן דמותר, וק"ל: פרק ט הלכה א

ג' ימים לפני חגם של עכו"ם אסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים עכ"ל, עיין בר"ן דכתב דמדסתם רבינו את דבריו ואוסר לשאת ולתת עמהם בכל גוונא ש"מ דאין חילוק בין דבר הראוי לתקרובת או לא וכן דעת הרי"ף ורש"י והגאונים. ורק בזה מחולק רש"י ז"ל עם רבינו דרש"י סובר דליקח מהם דבר המתקיים שרי ולהרמב"ם אסור ועיין בלח"מ דכתב דרבינו פסק כר"י דביום אידם אסור הגם דר"ל חולק ע"ז ותניא כוותי' בכ"ז פסק כר"י מההיא דהחולץ יעו"ש, ולא זכיתי להבין דבריו שהם כנגד הש"ס דהלא (בדף ו' ע"ב) מוכח להדיא דביום אידם כ"ע מודים דאסור והמחלוקת של ר"י ור"ל הוא רק בלפני אידיהן. ובתוספתא מבואר כדעת רבינו דגרסינן שם אע"פ שאסרו ג' ימים מקודם לשאת ולתת עמהם בכ"ז אם נשא ונתן מותר ע"כ, א"כ מבואר מזה דדוקא בלפני ג' ימים מותר בדיעבד אולם ביום אידם עצמו אפילו בדיעבד אסור וכמו שפסק רבינו כר"י דאסור: הלכה ה

יום שמתכנסין בו עכו"ם להעמיד להם מלך וכו' הרי הוא כשאר חגיהם עכ"ל, ור"ל דאסור ג' ימים מקודם אבל עכו"ם וכו' ביום שנולד בו ויום תגלחת זקנו או בלוריתו ויום שעלה בו מן הים ושיצא מבית האסורים ויום שעשה בו משתה לבנו וכו', אינו אסור אלא יום ההוא ואותו האיש בלבד וכו' דין זה הוא מפורש במשנה ואלו אידיהן וכו' וחשיב המשנה יום קלנדא וסנטריא ויום הלידה ויום המיתה דר"מ וחכ"א כל מיתה שיש בה שרפה יש בה