לחם אבירים כו

בשבע מצות הגם דאינו עובד בכ"ז הוא דומה לעכו"ם דמבטל יען שאינו דומה כלל בדיניו לישראל לכן רמז על זה הכ"מ וכתב הראיה מהסוגיא (דף מ"ו ע"א) שאינו יודע אינו מבטל ור"ל דגם ישמעאלים נכללים בזה דלא עדיף מעכו"ם קטן, ובאמת כן דעת הב"י על הטור יעו"ש וכן נראה דעת רבינו בזה במ"ש בהמ"א פי"א ה"ז וז"ל ג"ת והוא שקיבל עליו ז' מצות יינו אסור בשתיה ומותר בהנאה, ועוד כתב הרמב"ם וז"ל וכן כל העכו"ם שאינו עובד כו"ם כגון אלו הישמעאלים יינם אסור בשתיה ומותר בהנאה עכ"ל, והמקור לזה הוא מגמ' ע"ז (דף ס"ד ע"ב) דאמרו שם בברייתא איזהו ג"ת כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד ע"ז דר"מ וחכמים אומרים כל שקיבל עליו ז' מצות וכו' ואמרינן שם בברייתא דיינם כשמנם היינו דמותר בהנאה ולמד הרמב"ם שם מג"ח לכל עכו"ם שאינו עובד ע"ז ואעפ"י שהישמעאלים לא קיבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז וכן לא קיבלו עליהם ז"מ של ב"נ ובברייתא קתני כל שקיבל עליו ז' מצות אך באמת כבר כתב הרשב"א דזה הוא דוקא להחיותם וכדאמרינן שם דר"י שדר קורבנא לאביזרינא ביום אידם אמר ידענא בהו דלא פלחי לע"ז והתניא איזהו ג"ת כל שקיבל בפני ג' וכו' אמר לו כי תניא ההיא להחיותו א"כ מוכת גם מזה דישמעאלים שוים בכל דינם לג"ת וכן הכא בעכו"ם אינו יכול לבטל כו"ם כג"ת וק"ל: הלכה י

כיצד מבטלה קוטע ראש חוטמה וכו' או שמכרה לצורף ישראל הרי זה בטלה אבל אם משכנה או מכרה לעכו"ם או לישראל שאינו צורף וכו' הרי זה אינה בטלה וכו' עכ"ל. המקור מזה בע"ז (דף נ"ג ע"א) איתא שם במשנה מכרה או משכנה רבי אומר ביטל וחכמים אומרים לא ביטל ואמרינן שם בגמ' זעירא אמר ר"י וריב"א אמר רב חד אמר מחלוקת בצורף עכו"ם אבל בצורף ישראל ד"ה ביטל וחד אמר בצורף ישראל מחלוקת, ורצה לומר אף בצורף ישראל מחלוקת, ופסק הרא"ש לחומרא דאף בצורף ישראל מחלוקת ומדברי הר"ן נמי נראה כן דפסק לחומרא. אבל רבינו פסק כמאן דאמר דבצורף עכו"ם מחלוקת וסבירא ליה לרבינו דלא בטיל והלכה כחכמים אבל בצורף ישראל כולי עלמא סבירא להו דבטיל ע"ש בכסף משנה ובר"ן, ונראה דמה שכתב רבינו או שמכרה לצורף ישראל הרי זה בטלה ה"ה משכנה נמי הדין כן דבטלה, וכן נראה מדבריו שכתב בסיפא אבל אם משכנה או מכרה לעכו"ם או ישראל שאינו צורף אינה בטלה א"כ נראה דברישא דכתב בצורף ישראל לאו דוקא מכרה והוא הדין משכנה **(דאם נימא דמה דנקט ברישא מכרה הוא דוקא אבל משכנה לא בטיל, א"כ למה נקט בסיפא משכנה הלא ידעינן מק"ו מה התם שמשכנה לצורף אינו בטל א"כ לשאינו צורף ודאי לא בטיל היכא דמשכנה. המגיה.)** ובאמת כן מוכח מגמרא דהלא המחלוקת בגמרא קאי על המשנה ובמשנה הלא מבואר מכרה או משכנה, אחר כך מצאתי כן בט"ז סימן קמ"ו סק"ט, וכן כתב הש"ך, ומה שכתב דהרמב"ם סבירא ליה דמשכנה מותר מיירי דוקא דהרהינה אצלו ואמר לו אם לא באתי ליקח לזמן פלוני הרי הוא שלך, דאם לא כן הא אמרינן בברייתא (דף נ"ד ע"ב) לוה עליה אינה בטלה ועיין תוספות ד"ה דאי יעו"ש. וכן נראה מאי דכתב רבינו אבל אם משכנה או מכרה לגוי או לישראל שאינו צורך אינה בטלה, נראה מה שכתב או שמכרה לגוי, רצה לומר אפילו צורף עכו"ם. וכן מוכח בהדיא בגמרא שם דאמרינן מחלוקת בצורף עכו"ם וכתב רש"י שם שמכרה עכו"ם לצורף חבירו א"כ בהדיא חזינן דהמחלוקת רבי וחכמים בצורף עכו"ם וסבירא להו לרבנן דלא בטיל ובזה פסק רבינו כחכמים א"כ אפילו היה העכו"ם צורף מכל מקום לא בטיל, ומה דכתב רבינו או ישראל שאינו צורף בזה פסק אליבא דכולי עלמא דבין לרבי ובין לחכמים