לחם אבירים כב

דלא ליבן באור, לכן אסור לכתתלה לתתוך משום געולי עכו"ם, ועיין בש"ך סימן קמ"ב סעיף ב' ס"ק י' יעו"ש [ולי הצעיר המגיה **(חתן המחבר זצ"ל.)** נראה ליישב דטעמו של הרמב"ם דאוסר לכתחלה הוא מטעם דרוצה בקיומו של משמשי עבודת גלולים ועיין בת"ת דמפרש דבזה פליגי ר"נ ורבא בש"ס חולין ומאן דמתיר לכתחילה סברתו כסברת הפ"י דמגביה על מנת לבטל כשימצא גוי שיבטל לא מיקרי רוצה בקיומו וגם הכא איירי בכהאי גוונא ועיין חת"ס על מס' ע"ז, ובהך דרוצה בקיומו יש שיטה דאינו אסור אלא אם מרויח בהקיום אבל היכא דאינו מרויח כלום מותר, לכן בהך דסכין דמקלקל הבהמה ונמצא עוד מפסיד מותר גם לכתחלה, ויש חולקין בזה ולפי מה שכתבתי גם הרמב"ם יחלוק על השיטה הנ"ל]: פרק ח הלכה א

כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשהו אדם אע"פ שנעבד הרי זה מותר בהנאה ע"כ. והנה רבינו חושב גם אילן הנטוע לפירות בכלל דברים המותרים ולכאורה קשה הלא רבינו כתב בה"ד דתלוש ולבסוף חברו מיקרי לענין עבודת גלולים תלוש, ויש לחלק דשאני אילן מבית ועיין בתוספות ע"ז (דמ"ה ע"ב) ד"ה והכא. ועל הטעם שכתב הרמב"ם דכולם מותרים מדאין בהם תפיסת ידי אדם עיין בלח"מ שהקשה על זה טובא ועיין בהגהות יד אברהם ליו"ד סימן קמ"ד יעו"ש: הלכה ב

מים שעקרן הגל והשתחוה להן לא אסרן וכו' שהרי אין בהם תפיסת יד אדם עכ"ל. עיין בלח"מ דהקשה על רבינו שנותן טעם לההיתר מפני שאין בהם תפיסת יד אדם ומהגמ' מוכת להדיא דמים של רבים אפילו עשה בהם מעשה גם כן מותר, והיד אברהם ליו"ד מתרץ בזה בארוכה דבעל המימרא דמים של רבים הוא ר"י ור"י לשיטתו דסובר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפילו עשה מעשה אם לא דעשה שינוי הגוף בהדבר אז אוסר, וכדמוכח מדר"י אומר בשם ריב"ב המפקיד יינו אצל עכו"ם אסור בשתיה ומותר בהנאה ומוכת מזה דסובר דאפילו עכו"ם אינו אוסר אלא היכא דעשה שינוי הגוף אבל אנן דקי"ל כת"ק דיין שנסכו העכו"ם אפילו בהנאה אסור לכן קיי"ל לאסור במים של רבים כשעבדן עובד כוכבים ותלשן בידים עכ"ל, ובמים של רבים היכא דטפחינהו אסור, ותמה אני על דבריו דהאיך כתב דר"י סבירא ליה כריב"ב ולא כת"ק הלא בחולין (דף מ"א ע"א) בעי הש"ס לאוקמי פלוגתייהו דר"י ודר"ה דסבירא להו דאם עשה מעשה אסרה בזה דאדם אוסר דשא"ש ור"נ ור"י ור"ע סבירא להו דאין אדם אוסר דשא"ש אפילו על ידי מעשה ועל זה אמרינן שם לימא כתנאי ומסיק הש"ס דמילתייהו דר"נ ור"ע ור"י אתי אפילו כת"ק דדוקא עכו"ם אוסר דשא"ש אבל ישראל אינו אוסר יעו"ש, ולפי דבריו קשה הלא היה להש"ס למימר דר"ה ור"י אתי אפילו כריב"ב כיון דר"י סבירא ליה דעכו"ם אינו אוסר דשא"ש בנגיעה בעלמא אם לא שיעשה שינוי הגוף וכנ"ל, אע"כ צ"ל דר"י סובר דעכו"ם אוסר היין בניסוך ופליג על ריב"ב, ומה דהביא הי"א ראיה לדבריו מהמפקיד יינו וכו' י"ל דאפילו אם נימא דר"י אית ליה דריב"ב בהמפקיד יינו וכו' אפילו הכי יכול לסבור דאדם אוסר דשא"ש וכמו שכתב הלח"מ בפי"א מהמ"א ה"ח דמטעם זה מותר בהנאה בהמפקיד יין יען שס"ס יש בזה אבל לגבי שתיה אין רק ספק אחד יעו"ש היטב לכן לפי זה אזלא ראיית הי"א דשאני התם שס"ס יש בזה לכן סובר ר"י כריב"ב דמותר בהנאה, אולם היכא דידעינן בבירור שהעכו"ם נסך אוסר אפילו בשתיה דאדם אוסר דשא"ש וכיון דדחינן התירוץ של הי"א