לחם אבירים כא

מרקוליס חיישינן דלמא ממנה נפל ואסורות, אבל התוס' כתבו דהעיקר תלוי אם נראית עמו או לא והיכא דאין נראית אפילו ליכא תל דמפסיק גם כן מותר, ועוד נראה דלרבנן אפילו אחד נמי אסור, ומאי דקאמרי רבנן שנראות עמה אסורות היינו בין שתים ובין ג' ובין אחד, ומדברי רבינו נראה דסבירא ליה כדעת התוס' לכן סתם דבריו ולא חילק אם יש תל מפסיק לבין המרקוליס או לא וכן סבירא ליה לרבינו דאפילו אבן אחת נמי אסור, לכן כתב רבינו בלשון יחיד אבן וכו' וק"ל: הלכה יח

מרחץ שיש בה כו"ם מותר לרחוץ בה וכו' מפני שהיא נעשית לשם נוי ולא לעבדה שנאמר על ההרים בזמן שנוהגין בה וכו' ולא בזמן שמבזין אותה כגון זו שהיא עומדת על הביב והכל משתינים בפניה, ואם היתה דרך עבודתה בכך אסור לכנוס בו ע"כ. עיין בע"ז (דף מ"ד ע"ב) דאיתא ג' טעמים על ההיתר, א' אני לא באתי בגבולה וכו', ב' אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרדוטי וכו' ג' אם נותנים לך ממון הרבה וכו', ונראה מה שכתב רבינו מרחץ שיש בה כו"ם וכו' מחולק הוא בזה עם רש"י הר"ן והטור שמפרשים דהכו"ם עומדת בחצרה לא בהמרחץ, וכן הביא רבינו רק ב' טעמים והטעם שהוזכר במשנה אני לא באתי בגבולה וכו' לא הזכיר, ועוד שאלו ב' טעמים עירב ועשה מהם טעם אחד, ועיין בלח"מ דכתב וז"ל ונראה שהוא מפרש שמה שאמרו במשנה ד"א אם נותנים לך ממון וכו' הוא ג"כ להביא ראיה שהיא נעשית רק לנוי עכ"ל, אבל עיין בהגר"א שכתב דגירסת רבינו בהמשנה ד"א על בבא ב' ולא על בבא ג', היינו ד"א א"א נעשה מרחץ נוי וכו' למרחץ שאם נותנים לך ממון, אם כן זה טעם על מ"ש שהוא לנוי ולא לעבדה, וכן גריס רבינו בהמשנה אמר לו אני לא באתי בגבולה ד"א אין אומרים וכו' שאם נותנים לך ממון וכו' ולא גריס בבבא ג' ד"א, לכן מתורץ בזה קושית הלח"מ שהקשה למה עירב רבינו הטעמים ועשה מהן אחד, אולם הקושיא שהקשה למה לא הביא רבינו הטעם דאני לא באתי בגבולה במקומה עומדת, ונלענ"ד לתרץ קושיא זו דבפ"ז הי"א כתב הרמב"ם וז"ל ואם אין שם דרך אחרת עובר תחתיה כשהוא רץ ע"כ. והמקור הוא מגמרא דמ"ח דאמרינן שם היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה טהור ואמרינן איבעיא להו עבר או עובר ריב"א משמיה דחזקיה אומר עובר ור"י אומר עבר ול"פ הא דאיכא דרכא אחרינא והא דליכא דרכא אחרינא, ורבינו מפרש דמה שאמרו היתה גוזלת הכוונה דליכא דרכא אחרינא, לכן כתב להלכה ואם אין דרך אחרת מותר ולא פירש דוקא בגוזלת, דהרמב"ם סבירא ליה דכל ההיתר תלוי בדליכא דרך אחרת ואפילו אינה גוזלת גם כן מותר, אבל הראב"ד מפרש דמה דנקיט המשנה היתה גוזלת היינו שקדם הדרך ואח"כ בנה העכו"ם וע"ז מסיק הש"ס דליכא דרכא אחרינא, לכן סבירא ליה דאפילו ליכא דרך אחרת מ"מ אסור באינה גוזלת את הרבים. לכן לפי זה לא העתיק הרמב"ם הטעם שנאמר במשנה דאני לא באתי בגבולה כי אליבא דטעם זה צריך ע"כ להיות שאין ד"א קצרה כמותה, אבל אם יש דרך אחרת קצרה כמותה אסור לטעם זה. לכן כתב רבינו הטעם מפני שהיא נעשית לנוי ולא לעבדה. לכן אפילו יש לו דרך אחרת כמותה ואפילו לא היתה גזולה ג"כ מותר, וק"ל: הלכה יט

סכין של עכו"ם ששחט בה הרי זה מותר מפני שהוא מקלקל עכ"ל, ועיין בכ"מ דכתב אע"ג דאמרינן בגמרא הלשון מותר מ"מ מפרש רבינו במותר לא לכתחילה אלא דיעבד ע"כ, ולענ"ד נראה דלא צריכים אנו לדוחק זה, ויש לישב בזה דבגמרא פריך ותיפוק ליה משום שמנונית ומתרץ כגון שלבנה באור, אם כן לפי זה נוכל לומר דהרמב"ם מיירי