לחם אבירים יט

למה כתב כגון צורת אדם ועומד על פתח המדינה ובידו מקל הלא כתב בריש דבריו גם כן דאסור כנ"ל. אלא י"ל דאגב דכתב הטור אפילו צורת אדם המוצא אותם מותרות, לכן כתב אתר כך אם לא כגון צורת אדם ועומד על פתת המדינה ובידו מקל וסיים הטור ובשל כפרים ר"ל אפילו אינו עומד על פתח המדינה, אם כן זה קאי ארישא אצורות של כו"ם הנמצאים, אבל לא קאי על כלים וק"ל. ועיין בסוף ההלכה היה ביד הצורה צורת מקל וכו'. ובש"ס איתא בזה פלוגתא דרשב"ג וחכמים ופסק רבינו כחכמים לגבי רשב"ג. ועיין בלח"מ שהקשה הלא כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו וכמו שפסק רבינו בעצמו בצורת דרקון כרשב"ג לגבי חכמים, אבל באמת לפענ"ד לא קשה מידי דהרי"ף וכן הרא"ש כתבו בפרק גט פשוט וזה לשונו דהדין כללא לא נאמר אלא היכא דאיכא טעמא אז אמרינן דהלכה כרשב"ג וכיון דבדין זה ליכא טעם לפסוק כרשב"ג לכן פסק שרבינו כחכמים לגבי יחיד. ומה שכתב רבינו היה בידו סייף וכו' זה הוא כמבואר בש"ס, וכן איתא בתוספתא פ"ו יעו"ש, אבל הרי"ף והרא"ש השמיטו זה, ועיין הטעם בב"י לפי שאינם מצוים בזה"ז לכן השמיטו, אבל המחבר העתיק סייף כהרמב"ם: הלכה יא

האשרה וכו' ומותר לישב בצל השריגים והעלים שלה עכ"ל, ור"ל דזה מיקרי צל צלה לכן מתיר, ועיין בלח"מ דכתב על זה וז"ל דלא פסק אלא כלישנא קמא דבגמרא ולא כבתרא, ולפי הנראה לשון זה קשה מאד הלא בש"ס מבואר להדיא דהלישנא קמא מחמיר יותר מלישנא בתרא. ולפענ"ד נראה דצריך לומר דטעות נפל בדפוס, וכן צריך לכתוב נראה דלא פסק אלא כלישנא בתרא ולא כלישנא קמא. ועיין בר"ן שהקשה הלא בש"ס משמע דאסור, דאפילו בלישנא בתרא מסקינן לה הוא הדין דאפילו בצל צלה לא ישב והא קמ"ל דבצל קומתה אם ישב טהור, ותירץ דהרמב"ם גריס בגמרא כהרי"ף דגריס לישנא בתרא מכלל דבצל צלה שרי ותו לא, ועיין בביאורי הגר"א יעו"ש. ועוד כתב רבינו ואם אין שם דרך אחרת עובר תחתיה כשהוא רץ עכ"ל. ובאמת מהגמרא (ודף מ"ח ע"ב) מוכח דדוקא ר"ש דהיה אדם חשוב היה צריך לרוץ אבל שארי אנשים אינם צריכים לרוץ. ומצאתי בהר"ן שהקשה כזה, ועיין בהגר"א בסימן קמ"ב סעיף ט' ליו"ד שכתב דהרמב"ם לא גריס בגמרא היכי דמי אי דאיכא וכו' אדם חשוב וכו' לכן לא יבדיל רבינו בין אדם חשוב להדיוט, אך הטור גרים בגמרא כמו שלפנינו לכן כתב דדוקא אדם חשוב צריך לרוץ. אולם על המחבר קשה הלא לפניו היה הגירסא בגמרא כמו שלפנינו וכמו שהעתיק הב"י בעצמו בכ"מ על הרמב"ם, אם כן למה לא חילק בין אדם חשוב להדיוט. אך יש לומר כמו שכתב הכ"מ לתרץ דברי הר"ן הנ"ל שהקשה על רבינו כנ"ל היינו דכיון דאין בזה טורח ראו הרי"ף והרמב"ם לעשות כל אדם כאדם חשוב, ומה שכתב הכ"מ וכן נראה דעת הרי"ף והרא"ש זאת ט"ס דברא"ש הלא כתוב בהדיא דדוקא אדם חשוב צריך לרוץ. ותמיה לי על הגר"א שלא הביא התירוץ של הכ"מ על רבינו, ועיין בלח"מ דמתרץ דברי רבינו באופן אחר יעו"ש ולא ידעתי איך יתרץ דברי הב"י בתירוץ זה, דהלא הב"י מחלק לגוזלת לשאינה גוזלת, ועוד לא הבנתי מה שכתב דכיון דהרמב"ם מיירי אפילו באין גזולה מכל מקום אם אין דרך אחרת מותר, לכן לא העתיק דדוקא באדם חשוב בעינן רץ. ולא אדע איך יתרץ בזה על הרי"ף דהעתיק המשנה דהיה גוזלת את הרבים, וכן העתיק הגמ' ול"פ הא דאיכא וכו' והא דליכא וכו'. א"כ מוכח מזה דדוקא בגוזלת אז מותר היכא דליכא דרכא אחרינא א"כ קושיית הר"ן בדוכתא קאי, ואפשר יש ליישב דעל הרי"ף לא קשה מידי דהרי"ף מפרש בהמשנה היתה גוזלת וכו' היינו דהדרך תחתיה, וזה בכלל ליכא דרכא אחרינא וכמ"ש הגר"א על הרמב"ם ושפיר עולה התירוץ של הלח"מ אף לדברי הרי"ף וק"ל: הלכה יב

אפרוחים שקננו וכו' ונראה לי דהרמב"ם גריס במסכת מעילה (דף יד) כזה