לחם אבירים יז

אם היו עומדין על פתח המדינה והיה ביד הצורה צורת מקל וכו' חזקתו שהוא לכו"ם ואסור בהנאה ואם לאו הרי הוא בחזקת לנוי ומותר עכ"ל. ובכדי לברר דין זה ברור מש"ס אני מוכרח להביא כל הסוגיא, איתא במסכת ע"ז (דף ח' ע"ב) אמר ר"י אמר שמואל באנדרטי שנינו אמר רבה בר בר חנה אמר ר"י ובעומדין עפ"ה שנינו ועיין ברש"י ד"ה אנדרטי וד"ה ובעומדין. ונראה שמפרש דהכל קאי אליבא דר"מ ועל זה אמר שמואל באנדרטי שנינו, ור"ל בזה אר"מ דאסור דאגב חביבותיה פלחי ליה, וע"ז ארבב"ח אר"י ובעומדין על פתח המדינה שנינו, ר"ל דר"י לא פליג על שמואל רק בא להוסיף עליו וסבירא ליה דאין הדבר תלוי באנדרטי לחוד אלא בעינן נמי שיהא עומד על פתח המדינה, ולא גזר ר' מאיר אלא בדאיכא תרתי היינו אנדרטי ועומדין על פתח המדינה. וכן משמע הגירסא בגמרא ובעומדין עם ואו וכן מוכח מדגרסינן ארבב"ח אר"י ואם בא לחלוק עליו וסבירא ליה דאין הדבר תלוי כלל באנדרטי רק בעומדין על פתח המדינה ובזה סגי למיסר אף דאין בידו מקל ולא צורת אנדרטי, לפי זה היה להש"ס לכתוב בלשון זה "רבה בר בר חנה אמר" להוכיח דפליג על מ"ד הקודם ומדכתב בלשון זה "ארבב"ח" משמע דאינו בא לחלוק רק להוסיף בא, ולפי זה לא מיירי ר"י א"ש ורבב"ח רק אליבא דר"מ, אבל רבנן סבירי להו דבין אנדרטי ובין שארי צורות בין עומדין על פתת המדינה ובין אין עומדין רק אין תלוי אם יש בידו מקל אז לעולם אסור ובשאין בידו מקל אז לעולם מותר, כן הוא לפירוש רש"י. אבל עיין ברי"ף וברא"ש דכתבו הגירסא ובעומדין, ובכל זה אי אפשר לפרש בדברי הרי"ף והרא"ש דר"י פליג על שמואל דא"כ למה להם להעתיק את דברי שמואל כיון דאין הלכה כמותו כדרכם בכל מקום היכא דאינו פוסק כאותו מאן דאמר אינו מביא המימרא שלו, אצ"ל דגם הרי"ף מודה דרבב"ח מוסיף על דברי שמואל ואינו חולק עליו, והרי"ף סבירא ליה כמ"ש הר"ן דר"י אמר שמואל וכן רבב"ח קאי בין לר' מאיר ובין לרבנן דאז אסור לר' מאיר וכן לרבנן דוקא באנדרטי אסור, וע"ז בא ר"י להוסיף ואמר דרבנן לא מיירי אלא היכא דאיכא תרתי היינו אנדרטי ועומד על פתח המדינה אז אסור לרבנן, וכן הוא שיטת הר"ן והרא"ש, והשתא אתי שפיר דהביאו מימרא דשמואל כיון דהלכה כמותו ג"כ, א"כ לפי זה יהיה שיטת הרי"ף והרא"ש כשיטת רש"י ז"ל, היינו דרבב"ח לא פליג על שמואל רק בא להוסיף, ורק בזה הם מחולקים, היינו דלרש"י סבירי להו לרבנן דהכל תליא אם יש בידו מקל ואם אין בידו מקל אז לעולם מותר, אבל לשיטת הרי"ף והרא"ש קאי הכל בין לר' מאיר ובין לרבנן, וא"כ רבנן סבירי להו אליבא דר"י אם יש תרתי היינו אנדרטי ועומד על פתח המדינה אז אסור אם יש בידו מקל, אבל באחיזת מקל לבדו בלא הני תרתי מותר, אבל לשיטת רש"י דמפרש דאזלי רבב"ח ור"י אליבא דר' מאיר משמע אבל לרבנן כיון דאוחז מקל בידו כבר אסור, ומדברי הרמב"ם נראה דלא סבירא ליה כרש"י ז"ל מדכתב אם היה עומד על פתח המדינה ויש בידו מקל א"כ אזיל אליבא דרבנן דלר"מ לא מצרכינן שום אחיזת מקל, ולרבנן לא מצרכינן שיהא עומד על פתח המדינה לשיטת רש"י, אם כן מוכח מדבריו דגם רבינו סבירא ליה דרבב"ח ור"י אזלי בין לר"מ ובין לרבנן ופסק הרמב"ם כרבנן אליבא דר"י וכדעת הרי"ף והרא"ש, ורק בזה הם מחולקים היינו דלהרי"ף דוקא בדאיכא תרתי אנדרטי ועומד על פתח המדינה אז אסור אם יש בידו מקל, אבל הרמב"ם לא הזכיר אנדרטי כלל בדבריו, ובאמת צ"ל דגירסת הרמב"ם היה בגמרא רבב"ח אמר וכן לא גריס ובעומדין עם וא"ו, וכן כתב הר"ן דהרמב"ם סבירא ליה דר"י פליג אדשמואל יעו"ש, וכן הגיה הגר"א על הגמרא לדעת הרמב"ם. ובאמת קשה מדוע לא פסק הרמב"ם כהרי"ף וכן הקשה המל"מ, אך באמת לולא דברי הגר"א היה נראה לי לומר דהפשט הכי בגמרא לגירסת הרי"ף והרא"ש אר"י אמר