לחם אבירים טז

מדלא כתב בלשונו ואסור לקבל שבועה מן העכו"ם ומובן מזה דוקא לכתחלה אסור, אבל אם כבר נתחייב לו העכו"ם שבועה מותר לקבלה, וראיתי להרמב"ם בה' שותפין פרק ה' הלכה י' וז"ל ואסור להשתתף עם העכו"ם שמא יתנו לו שבועה לשבע ביראתו עכ"ל, וכתב הכ"מ אם עבר ונשתתף יש מתירין ויש אוסרים ומדכתב רבינו אסור להשתתף וכו' ולא כתב אסור לקבל שבועה מן העכו"ם משמע דבדיעבד מותר עכ"ל. וראיתי להר"ן שכתב בע"ז בשם הרמב"ן וז"ל דהיכא דאין ישראל משביעו בכו"ם אלא העכו"ם הוא שנשבע מאליו ע"י שנתחייב לו שבועה לישראל מותר לקבלה יעו"ש ועיין בתשובות הרדב"ז שכתב דהיכא דאומר לו סתם השבע לי ואין אומר השבע לי בשם עבודה זרה פלונית מותר יעו"ש, ולפי מה שכתבתי בשם הר"ן יש לדייק כן בדברי רבינו הרמב"ם במה שכתב ואסור להשביע העכו"ם ביראתו ומוכח מזה הא היכא דנשבע העכו"ם מאליו מותר לקבלה כדעת הר"ן הנ"ל. וכן דעת הרדב"ז הנ"ל יש להוכיח כן בדברי רבינו היינו מדכתב ואסור להשביע ביראתו משמע דוקא היכא שמזכיר יראתו היינו שם ע"ז פלונית אבל אם אומר לו השבע לי סתם מותר לקבל ממנו, ועוד נראה לי להביא ראיה לדין הנ"ל דהיכא דכבר נשתתף הישראל עם העכו"ם דמותר לקבל ממנו השבועה, דמדכתב רבינו דאסור להשתתף עם העכו"ם שמא יתחייב לו שבועה, ואם נימא דגם בדיעבד אסור לקבל ממנו השבועה הלא העכו"ם לא ישבע כלל כי למה ישבע אם אין אנו מקבלין אותה אלא ודאי צ"ל בדעת הרמב"ם דמותר לקבל השבועה בדיעבד ולי הצעיר המגיה נראה דאין זו ראיה דלפי דעת הר"ן היכא דהעכו"ם נשבע מאליו מותר לקבלה הימנו א"כ חיישינן דהעכו"ם יקפוץ וישבע מאליו ומי גרם לזה שישבע הוא תחלת השותפות לכן בעשותם השותפות חל על ישראל האיסור לא ישמע על פיך ואין הכרע כלל בדעת הרמב"ם, כן נראה לי וק"ל: פרק ז הלכה ה

הלוקח גרוטאות מן העכו"ם ומצא בהן כו"ם אם נתן מעות ולא משך יחזירם לעכו"ם וכן אם משך ולא נתן מעות אע"פ שמשיכה קונה בעכו"ם כמקח טעות הוא, נתן מעות ומשך יוליכם לים המלח עכ"ל. המקור לזה הוא ממסכת ע"ז (דף ע"א) הלוקח גרוטאות מן העכו"ם ומצא בהן כו"ם אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר ואם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח. ובאמת בברייתא זו מבואר רק היכא דמשך ולא נתן מעות דיחזיר לעכו"ם אולם היכא דנתן מעות ולא משך אינו מבואר להדיא. אך רבינו דייק מזה מדאמרינן אם משנתן מעות משך אם כן מבואר דבעינן תרתי אבל במדא לחוד הדין דיחזירם לעכו"ם לכן יפה פסק רבינו נתן מעות ולא משך יחזיר. ועיין בתוס' ד"ה ואי סלקא דעתך דמבואר מהתוספות כמו שכתבתי והטעם דלא אמרינן דמחזי כזבין כו"ם דהכל יודעים שלא נקנו לו כיון שלא משך וכמו שכתב הש"ך סק"ב. אחר זה מצאתי להגר"א דכתב גם כן דהדיוק של רבינו כמו שכתבתי. אך קשה לי לפי מאי דפסק רבינו לקמן בפרק ח' הלכה י' דלא כהרי"ף וסבירא ליה דבצורף ישראל בטיל. ועיין רש"י (דף נ"ג) דכתב דסתם לוקחי מתכות צורפים הם ורבינו גם כן סבירא ליה כפירוש רש"י, וכן כתב הלח"מ, אם כן קשה למה סבירא ליה לרבינו דיוליכם לים המלח. אך באמת עיין בגמרא דהטעם דהאי עכו"ם אדעתא דכו"ם לא זבן דלא ידע שיש שם כו"ם לכן לא בטיל וק"ל: הלכה ו

צורות שעשאום עכו"ם לנוי מותרין בהנאה וצורות שעשאום לכו"ם אסורין, כיצד כל הצורות הנמצאים בכפרים אסורים בהנאה מפני שחזקתן דלכו"ם עשוין והנמצאות במדינה