לחם אבירים יד

ומעות ואיסורא שמעינן מפרצופות ומעין למה לי אע"כ צריך לפרש כמו שכתבתי, וזה הוא כוונת הרש"א דמשום היתרא דאינו נראה צריך לאשמעינן מעין, היינו למידק מזה, הא אם נראה כמשתחוה אפילו בחדרי חדרים אסור, וע"כ צ"ל דרבינו סבירא ליה דהיכא דיש סכנה מותר בחדרי חדרים לכן לא העתיק רבינו הבבא דמעין, ומאי דקאמר הש"ס אבל מעין דאיכא סכנה דאי לא שתי מית, היינו הכוונה דאפשר לבוא לידי סכנה, וכמו שכתב הר"ן, אבל בודאי סכנה מותר בחדרי חדרים. אבל עדיין קשה דהוה לו לרבינו להביא הבבא דמעין לאשמעינן דאפילו היכא דאפשר לבא לידי סכנה גם כן אסור בחדרי חדרים וכמו דאשמעינן הש"ס וצ"ע: הלכה י יא

עיין בשתי הלכות אלו ועיין מה שכתב הכ"מ על זה באורך. ונראה מדברי הרמב"ם דצורת אדם דוקא בולטת אסור לעשות ולקיים אבל שוקעת מותר אפילו לעשות, ודמות שמשי מרום אפילו בשוקעת ואסור אף לקיים לדעת הראב"ד והר"ן בכוונת הרמב"ם, ושארי צורות כגון צורת בהמה חיה ועופות אפילו בולטות מותרים, ולענ"ד נראה לי לפרש בדעת הרמב"ם דדוקא לעשות אסור במשמשי מרום בשוקע, והראיה דכתב אסור לצור דמות חמה וכו' משמע, מזה דוקא לעשות אסור בין בולטת ובין שוקעת אבל להשהות מותר בשוקע אבל צורת אדם בולטת אסור אפילו להשהות ובשוקע מותר לקיים אבל לא לעשות והראיה מטבעת שהוזכר בש"ס, ועיין בר"ן שהקשה על הרמב"ם שכתב במשמשי מרום דאסור בין בולטת ובין שוקעת וגבי טבעת דמיירי בצורת אדם סבירא ליה לרבינו דוקא בולטת אסור אבל שוקע מותר, ובאמת לא קשה מידי דהלא הרמב"ם כתב אסור לצור א"כ מבואר להדיא דדוקא לצור היינו לעשות אסור במשמשי מרום. אפילו בשוקע אבל לקיים אם אחרים עשו לו מותר אפילו במשמשי מרום בשוקע, אח"כ מצאתי בהגר"א שמתרץ כזה, אולם י"ל דגם קושית הר"ן נכונה דהר"ן הוכיח מדלא כתב הרמב"ם היתר בצורת חמה ולבנה היכא דאחרים עשו לו וכדמסיק הש"ס לתירוץ קמא דרבן גמליאל מיירי בשאחרים עשו לו א"כ מוכח מזה דהרמב"ם סבירא ליה אפילו היכא דאחרים עשו לו ג"כ אסור בצורת חמה ולבנה, ומה דכתב בלשונו אסור לצור הוא לאו דוקא לצור אלא אפילו כשאחרים עשו לו נמי אסור ורבינו סבירא ליה כהתירוץ בש"ס דלהתלמד שרי וא"כ יפה הקשה הר"ן על רבינו, אבל הגר"א סבירא ליה דרבינו סבירא ליה כהתירוץ בש"ם דרבן גמליאל מיירי בשאחרים עשו לו לכן לא הביא הרמב"ם הדין להתלמד שרי ולכן כתב הרמב"ם אסור לצור צורת חמה ולבנה וכו' בין בולטת ובין שוקעת, אבל אם אחרים עשו לו מותר לקיים, אבל בצורת אדם אם היתה בולטת היינו בטבעת אסור לקיים ושוקע מותר ולפי זה א"כ לא קשה כלום קושית הר"ן על רבינו

והנה נראה לי לפענ"ד דבהרבה מקומות הולך רבינו הרמב"ם בשיטת הרי"ף והרי"ף העתיק התירוץ בש"ם דלהתלמד שרי א"כ ע"כ הרמב"ם נמי סבירא ליה כן דדוקא להתלמד שרי א"כ ע"כ סבירא ליה דאפילו אחרים עשו לו גם כן אסור במשמשי מרום בין בולטת ובין שוקעת, ומאי דכתב רבינו אסור לצור הוא לאו דוקא אלא קמ"ל דלהתלמד שרי אפילו לצור בעצמו אבל אם לא עשה להתלמד אסור באמת אפילו בשאחרים עשו לו בין בולטת ובין שוקעת ולכן יפה הקשה הר"ן כנ"ל, ומה שכתבתי לעיל דמה שכתב רבינו לצור הוא לאו דוקא יש להביא ראיה לזה מהדין דצורת אדם דכתב רבינו בה"י אסור לעשות צורה בולטת ואח"כ כתב דאסור לצור צורת חמה ולבנה אפילו שוקעת ולענין צורת אדם כתב דאם היתה בולטת אפילו לקיים נמי אסור אם כן מוכח דמה שכתב בצורת אדם אסור לעשות הוא לאו דוקא דאפילו לקיים נמי אסור א"כ ה"נ מה שכתב לצור הוא לאו דוקא, ובאמת