לחם אבירים יג

על רבינו למה פסק בספת לה צואה דחייב ובמחוסר אבר דפטור, ובאמת ל"ק דרבינו פסק כהברייתא דספת וכרבנן בחגב ולא כר"י ופסק כר"י וכרב נחמן אליבא דרב ולא כר"י אליבא דרב וסבירא ליה לרבינו דר"י עם רב נחמן לא פליגי, וראיתי להש"ך (סימן קל"ט סק"י) דכתב דהרמב"ם פסק כר"י ור"י דמחייב בחגב נמי מיירי שעבודתה בכך, ובזה פליג ר"י עם חכמים והביא כן בשם התוס' דאם לא כן קשה למה ר"י מחייב, אבל באמת לא נראה לי ומה שהביא הש"ך ראיה כמו שכתבו התוס' מהגמרא דמקשה מהברייתא דחגב לרב ואמר לימא כתנאי א"כ היה לו לרב לומר אנא דאמרי אפילו כרבנן והא דפטרי רבנן מיירי שאין עבודתה בכך, אע"כ מיירי המחלוקת שלהם בעבודתה בכך ובזה לר"י חייב ולרבנן פטור, ופסק הרמב"ם בזה כר"י כן כתב הש"ך, אבל עיין בלח"מ שכתב דדיוק זה שכתבו התוס' לאו דיוק גמור הוא וכבר תירץ הלח"מ על זה יעו"ש וכן כתב הכ"מ, א"כ אין זה הוכחה, וזולת זה קשה לי על הש"ך דלדבריו דהמחלוקת שלהם מיירי בדרכה בחגב, א"כ קשה למה פטרי רבנן כיון דצואר חגב דומה לבהמה ואף על פי שעובדין אותה שלא כדרך שחיטה מ"מ לא הוה להו לרבנן למפטר בשחט לפניה חגב, אע"כ צ"ל כמו שכתב הכ"מ דהמחלוקת שלהם באין דרכה בחגב כלל ולכן פטרי רבנן ורבינו פסק כחכמים וכמו שכתבתי לעיל, ואין להקשות כמו שכתבו התוס' וכן הש"ך דאם כן אפילו לפי מסקנת הגמרא דצוארה דומה לבהמה למה מחייב רבי יוחנן הלא אמרינן לקמן בשחט בהמה בעלת מום לעכו"ם פטור, באמת ל"ק מידי דאיכא למימר דרבי יוחנן פליג ע"ז וסבירא ליה דחייב בשוחט בעלת מום, וכמו שכתב הר"ן, ובאמת הטור פסק כרבי יוחנן דמחייב בשחט חגב אפילו אין דרכה בכך כלל וכן פסק המחבר יעו"ש, והגם דהטור והמחבר לא הזכירו בהדיא דחייב בבהמה בעלת מום מ"מ מובן מהם מדפסקו כרבי יוחנן בחגב אפילו אין דרכה כלל בחגב מ"מ חייב מחמת דדמי לשחיטה טפי וכמו שכתבתי מכ"ש דאם שחט בהמה בעלת מום לעכו"ם בודאי סבירא להו דחייב, והכ"מ לא העתיק דברי הר"ן על רבינו והראב"ד נמי פירש הגמרא כמו רבינו הרמב"ם דמיירי דאין דרכה בחגב רק דהנפקא מינה דהראב"ד פסק כרבי יוחנן דאפילו אין דרכה כלל בחגב נמי חייב וכן פירש דר"י סבירא ליה אליבא דרב דאין צריך שיעבוד במקל רק רבותא קמ"ל דאע"ג דעובדין במקל מ"מ זרק פטור וכמו שכתב הר"ן ומחולק בזה הראב"ד עם רש"י ורבינו, וק"ל: הלכה ז

ישב לו קוץ ברגלו לפני העכו"ם לא ישוח ויטלנו מפני שנראה כמשתחוה לעכו"ם, נתפזרו לו מעות בפניה לא ישוח ויטלם מפני שנראה כמשתחוה לה אלא ישב ואח"כ יטול, ובהלכה ח' הביא פרצופות המקלחות מים בפני עכו"ם לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמנשק לעכו"ם עכ"ל. ונראה לי לפרש דמה שכתב רבינו אלא ישב וכו' כוונתו לזה דאמרינן בגמרא דאם אינו נראה כמשתחוה מותר וסרה בזה קושית הכ"מ שהקשה למה לא העתיק רבינו הדין שנאמר בגמרא דאם אינו נראה מותר, וכן כתב הכנה"ג. והנה רבינו לא העתיק הבבא דמעין וכן גם הרי"ף לא העתיק וטעמם היינו כיון דתני פרצופות א"כ הוא הדין מעין דדין אחד להם, אולם בכל זה קשה לי למה לא העתיק רבינו הבבא דמעין, דאי ילפינן מקוץ ומעות ה"א דוקא התם דאין סכנה לכן אפילו בחדרי חדרים אסור, אבל במעין דאיכא סכנה ה"א דמותר בחדרי חדרים לכן הוה לרבינו למכתב מעין ולאשמעינן דוקא אם אינו נראה כמשתחוה אז אמרינן דמותר, אבל אם נראה כמשתחוה אפילו בחדרי חדרים אסור, וכן צ"ל בגמ' גם כן דכתב הרש"א וז"ל ובהכי ניחא נמי משום היתרא דאינו נראה איצטריך למיתני מעין ולא סגי לו בהא דתני פרצופות עכ"ל. ובאמת לכאורה קשה על דבריו הלא היתרא דאינו נראה שמעינן מקוץ