לחם אבירים יב

הלכות עכו"ם פרק ג' הלכה ד'

ספת לה צואה או שנסך לה עביט של מי רגלים חייב, שחט לה חגב פטור אא"כ היתה עבודתה בכך, וכן אם שחט לה בהמה מחוסרת אבר פטור אא"כ היתה דרך עבודתה בכך. עכו"ם שעובדין אותה במקל, שבר מקל בפניה חייב ונאסרת, זרק מקל בפניה חייב ואינה נאסרת, שאין זריקת המקל כעין זריקת הדם, שהרי המקל כמו שהוא והדם נתפזר עכ"ל, המקור לזה הוא ממסכת ע"ז (דף נ' ודף נ"א) אר"י אמר רב עכו"ם שעובדין אותה במקל, שבר מקל בפניה חייב זרק מקל בפניה פטור, אמר לו אביי לרבא מ"ש שבר דהוה ליה כעין זביחה, זרק נמי הוה ליה כעין זריקה, בעינן זריקה משתברת וליכא. ועוד גרסינן התם אמר ר"נ אמר רבה ב"א א"ר עכו"ם שעובדין אותה במקל שבר מקל בפניה חייב ונאסרת, זרק מקל בפניה חייב ואינה נאסרת ע"כ, ופירש רש"י על המימרא אמר ר"י א"ר עכו"ם שעובדין אותה במקל היינו שמקשקשין בפניה במקל, ולפי זה אם כן מה דאמרינן התם בברייתא ספת לה צואה או שנסך לפניה עביט של מי רגלים חייב משום דהוה כעין זריקה, ע"כ מיירי התם בעכו"ם שעובדין אותה בצואה ומי רגלים, וכן כתב הר"ן וכן כתבו התוס' יעו"ש, ומאי דכתב רש"י בד"ה חייב, אפילו אין עבודתה בכך, ר"ל דמכל מקום היתה רגילה בצואה, והמימרא דר"נ אמר רבה ב"א א"ר מיירי ג"כ בקשקוש מקל דומיא דר"י א"ר, ולא כמו שכתב רש"י בד"ה זרק כגון שעבודתה בזריקת מקל, ולפי פירוש רש"י לא פליגי ר"נ עם ר"י, אבל באמת פליגי אליבא דרב, דר"י סבירא ליה אליבא דרב דמקשקש לזריקה שלא כדרכה היא ומשום הכי אמר זרק מקל פטור, ור"נ סבירא ליה אליבא דרב דמקשקש לזריקה כדרכה מקרי ומשום הכי אמר רב נחמן זרק מקל בפניה חייב וכן כתב הר"ן, ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דברי רבינו הרמב"ם היינו מה שכתב רבינו ספת לה וכו', זה מיירי בעכו"ם שעובדין אותה בצואה, ור"ל אע"ג שאין עבודתה בכך מ"מ היתה רגילה בצואה וא"כ הוי זה דומה למקל והרמב"ם לשון הברייתא העתיק, וכן משמע מלשון רבינו שכתב אח"כ שחט לה חגב פטור, אלא אם כן היתה עבודתה בכך, א"כ משמע מלשונו דהדין דספת מיירי ג"כ בעכו"ם שעובדין אותה בצואה, ומה שכתב רבינו שחט לה חגב וכו' זה פסק כחכמים, ומה שכתב רבינו וכן אם שחט לה בהמה מחוסרת אבר פטור אא"כ היתה עבודתה בכך, זה פסק כר' יוחנן דאמר בגמרא אר"א אר"י מנין לזובח בהמה בעלת מום לעכו"ם שפטור וכו' יעו"ש, ואוקימנא בגמרא בבהמה מחוסרת אבר, וסבירא ליה לרבינו דר"י לא פליג אדרב מחמת דרב מיירי שמקשקשין לה במקל וכמו שכתב רש"א ז"ל, וא"כ זה דרך עבודתה בכך, והא דר"י מיירי בעכו"ם שאין עובדין אותה בבהמה כלל, וא"כ לא פליג ר"י אדרב, דאפילו לרב בכהאי גוונא נמי פטור, ודוקא במקל דמיירי רב דעבודתה במקל וכעין זביחה נמי יש שם וכמבואר שם בגמרא, ולכן כתב רבינו וכן אם שחט בהמה וכו'. וכתב אא"כ היתה דרך עבודתה בכך, ורב ורבי יוחנן סבירי להו כרבנן דפטרי בשחט לה חגב דאמרינן התם שחט לה חגב ר"י מחייב וחכמים פוטרין, וחכמים מיירי בשאין עובדין אותה בחגב כלל לכן פטרי, וברייתא דספת לה צואה מצי אתי אפילו כחכמים כיון דהברייתא מיירי בעכו"ם שדרכה בצואה וכמו שכתבתי א"כ יפה פסק רבינו כנ"ל מחמת דרב ורבי יוחנן לא פליגי ובין לרב ובין לרבי יוחנן מחוסרת אבר פטור, ורבנן דפטרי בחגב הוא הדין דפטרי במחוסר אבר כיון שאין דרכה בבהמה כלל וכמו שכתבתי בשם הר"ן, וזה דלא כמו שכתבו התוס' בדבור המתחיל חייב דשתט לה חגב מיירי שעובדין אותה בחגב, ולפי זה סרה קושית הראב"ד והר"ן שהקשו