לחם אבירים קכו

כתב רבינו נתערבה חבית של יי"נ בין החביות הכל אסור בשתיה וכו', נראה מדברי רבינו דדוקא בחבית של יי"נ שחשובה והוי דבר שבמנין וזה כמו דעת רש"י ותוס' בע"ז (דף ע"ד ע"א) דמפרשים דהאי דבר שבמנין דקתני קאי על יי"נ ג"כ. וכן כתב הרמב"ם בפ"ז מה' עכו"ם ה"ט וז"ל כיצד כו"ם שנתערבה בצורות שלנו אפילו אחת בכמה אלפים וכן עור לבוב וכו', א"כ נראה דרבינו מדייק בלשונו הטהור דוקא דבר שלם שנתערב היינו דבר שבמנין ולא כדעת הר"ן דס"ל דכל שהוא משום לתא דעכו"ם אפילו אינו דבר שבמנין ג"כ לא בטיל יעו"ש, ותמיה לי על מרן הגר"א בשו"ע סימן קל"ד שכתב וז"ל ודעת הרמב"ם כסברת הר"ן וכמ"ש בירושלמי שלכך לא חשיב שלש ראשונות היינו יי"נ ועכו"ם ועורות לבובין בפט"ז מהמ"א ע"כ. ובאמת הא קא חשיב להו בה' עכו"ם וכנ"ל ובלא זה אינו ראיה מהא דהשמיט דהלא השמיט גם שער נזיר דהמשנה דג"כ הטעם דלא בטיל משום דהוי דבר שבמנין וכמ"ש הרמב"ם בסוף פסולי המוקדשין יעו"ש: פרק יז הלכה יג

הדליק העכו"ם את התנור ואפה בו ישראל או שהדליק ישראל ואפה עכו"ם או שהדליק עכו"ם ואפה העכו"ם ובא ישראל ונוער האש מעט או כבשו לאש הואיל ונשתתף במלאכת הפת ה"ז מותרת ואפילו לא זרק אלא עץ לתוך התנור התיר כל הפת שבו שאין הדבר אלא להיות היכר וכו' ע"כ. המקור בגמרא ע"ז (דל"ח ע"ב) אמר רבינא והלכתא האי ריפתא דשגר עכו"ם א"נ שגר עכו"ם ואפה עכו"ם ואתי ישראל וחתה בה חתוי. שפיר דמי. כן הוא גירסת הרי"ף שלפנינו אבל הרמב"ן כתב דגירסתו היה בגמרא וישראל מהדר היינו שהישראל מהפך בפת דאימטי לו בישולא מכל צדדיו והיינו אפיה גמורה ורש"י ז"ל כתב ד"ה "חתה" שמחתה ומוציא חום הגחלים עכ"ל. ונראה מדברי רש"י דבעינן קירובא בישולא ע"י ישראל, ר"ל שמהפך הגחלים לקרב הבישול וע"י שהישראל מסייע הרבה באפיית הפת לכן מותר וכמו דאמרינן בגמרא דמעיקרא בשיל בתרתי שעי והשתא בשיל בחד שעתא לכן מותר, אבל אם הפך בו מעט לא מהני א"כ לפ"ז אם השליך עץ אחד לתוך התנור לא מהני, כן הוא דעת הרמב"ן והתוס' בד"ה ואתא יעו"ש, אבל רבינו מדכתב ונוער האש מעט א"כ ס"ל דלא כרש"י ותוס'. ומאי דאמרינן בגמרא לפי גירסת הרי"ף וחתה חתוי ש"ד מפרש רבינו היינו דנוער מעט ולכן כתב ואפילו לא זרק אלא עץ אחד וכו' וכן ס"ל להרשב"א וכן העתיק המחבר בשו"ע להלכה דברי רבינו. והנה התוס' כתבו בד"ה ואתא דאנן קיי"ל דהשלכת הקיסם לתנור מהני, ולפי מ"ש בדעת התוס' דבעינן מסייע גמור צ"ל דס"ל להתוס' דהשלכת הקיסם לתנור מוסיף חום בתנור ומקרב הבישול ומ"ש הרא"ש על דברי רבינו ולישנא דגמרא לא משמע הכי ע"כ, זה כתב הרא"ש לפי גרסתו שגריס ברי"ף ואתא ישראל והדר הדרוי ויהיה הפירוש כנ"ל וכמ"ש הרמב"ן אבל באמת גרסת הרי"ף שלפנינו כהגירסא בגמרא ורבינו נמי הכי גריס כמו הרי"ף ולכן יפה פסק רבינו כנ"ל וק"ל: הלכות שחיטה פרק א הלכה כח

זה לשון המ"מ וה"ה לסומא ששוחט לכתחלה כשאחרים עומדים עליו עכ"ל, וכן פסק רבינו בפ"ד מה"ש ה"י וכן משמע מפירוש רש"י בדי"ג ע"ב ד"ה לכתחלה דכתב שם דמשו"ה לכתחלה לא ישחוט בלילה שמא לא ישחוט רובא והוא לא ידע עכ"ל, מובן מזה דה"ה לענין סומא דאמרו במשנה דדוקא דיעבד שחיטתו כשרה נמי הטעם משום זה ולכן אם אחרים רואין אותו משמע מרש"י דמותר לכתחלה לכן פסק רבינו כנ"ל וק"ל: