לחם אבירים קכד

היו ידיו קרובות לשפיכת הדלי עד שנמצא המים שטפו על ידו מכח נתינת האדם עולה לו נטילה ע"כ, המקור מזה בחולין (דק"ז ע"א) ור"ל אם בשעה שדולה המים מן הנהר ושופך אותם בצינור משים ידיו קרוב למקום השפיכה אעפ"י שאינו נותן אותם תחת השפיכה ממש נוטלין ממנה לידים. דכיון דקרובים למקום השפיכה עדנה מכחו בא, וכן פסק רבינו בה' שחיטה פ"ב הי"ג וז"ל ואם פטר אדם את המים עד שבאו וסבבו את הגלגל ושחט בסביבתו ה"ז כשרה שהרי מכת האדם בא בד"א בסביבה ראשונה אבל בסביבה שניה וכו' אינו מכח האדם אלא מכח המים ע"כ. וה"נ כן כשידיו קרובות למקום השפיכה הוה לו כח גברא אבל כשהן רחוקות לא מיקרי כ"ג עיין בר"י ועיין ברמב"ם מה' רוצח וכו' יעו"ש בפ"ג הלכה י"ג: רמב"ם הלכות מא"א פרק ז' ה'

הושיט ידו למעי בהמה וחתך מחלב העובר שכלו לו חדשיו והוציא ה"ז חייב עליו כאילו חתכו מחלב האם עצמה שהחדשים הן הגורמין לאסור החלב עכ"ל, המקור מזה הוא בחולין (דע"ה ע"א) וז"ל הגמרא הושיט ידו למעי בהמה ותלש חלבו של בן ט' חי ואכל ר"י אמר חלבו כחלב בהמה חדשים גרמי ר"ל אמר חלבו כחלב חיה חדשים ואוירא גרמי ע"כ, ופסק הרי"ף שם כר"י וכזה פסק רבינו, ועיין במ"מ בה"ג שכתב בשיטת רבינו מחמת דאמרינן בגמרא דר"י ס"ל דחדשים גרמי א"כ ע"כ צ"ל דס"ל לר"י כר"מ דאפילו נשחטה אמו החלב אסור ועיין ברא"ש דס"ל דשאני התם דלא נשחטה האם לכן ס"ל לר"י דחלבו אסור ואפילו ר"י נמי מודה בזה ומדברי רש"י ז"ל מוכח דלא ס"ל כשיטת רבינו וז"ל רש"י ד"ה "דהושיט ידו" וכיון דכלו לו חדשיו חלבו אסור ומיהו כי שחטה לאמו שרי לו ר"י מכל בהמה תאכלו א"כ מוכח מזה דמחלוקת ר"י ור"ל בפ"ע אליבא דכ"ע ולא בפלוגתא דר"מ ור"י וכן כתבו התוס' ד"ה ר"י וז"ל והא דשרי ר"י לעיל חלבו של בן ט' חי ה"מ לאחר שחיטה דניתר בשחיטת אמו ע"כ. ולפי מ"ש בדעת רש"י קשה לי ע"ז שכתב הרא"ש וז"ל ולא כמו שפי' רש"י במתניתין דטעמא דר"מ משום חדשים דא"כ וכו' משמע מדברי הרא"ש דרש"י קאי בשיטת הרמב"ם היינו דהמחלוקת ר"י ור"ל בפלוגתא דר"מ ור"י ולפי זה צ"ל דר"ל קאי אליבא דר"י דאי לר"מ הא ס"ל דחדשים גרמי א"כ למה מותר חלבו לר"ל, אבל באמת לפי מ"ש כנ"ל פלוגתא דר"י ור"ל הוא אליבא דכו"ע וכן כתב רש"י בפירוש (דף ע"ד ע"ב) ד"ה "וה"ג" ובמחכ"ת הרמה נעלם מהרא"ש דברי רש"י אלו. דמבואר להדיא דר"מ ס"ל חדשים ואוירא גרמי. ופלוגתא דר"י ור"ל הוא לכו"ע היינו ר"י דס"ל חדשים גרמי אתי אפילו לר' יהודא ג"כ וכמ"ש הרא"ש וכן ר"ל דאמר חלבו מותר דחדשים ואוירא גרמי זה אתי אפילו לר"מ דאסר היינו דוקא לאחר שנשחט ויצא לאויר העולם אז אסור חלבו. ועיין ש"ך סימן ס"ד סק"ד דפסק כהרמב"ם דחלבו אסור וכ"ש גידו ודלא כהר"ן והרא"ש, ולפי מ"ש בשיטת רש"י, א"כ לפי שיטת רש"י הלכה כר"י דאמר חלבו מותר אפילו בבן ט' חי וכן הלכה כר"י דאוסר, רק ר"י מיירי דוקא בתלש קודם שנשחטה אמו, ומאי דכתב רש"י במתניתין (דע"ד ע"א) ד"ה טעון שחיטה דחדשים גרמי לשויה בהמה ע"כ, ר"ל חדשים ואוירא גרמו וכמ"ש רש"י להדיא שם וכן משמע מדברי רש"י ברישא דמתניתין וז"ל ומודה ר"מ בהו דלא חדשים איכא ולא אוירא איכא וכו', א"כ מוכח דמה דכתב בסיפא דחדשים גרמי הפשט ג"כ חדשים ואוירא, ומה שכתב "חדשים" היינו למעוטי דלא בעינן אוירא דלידה אבל אוירא דעולם בעי אפילו לר"מ, א"כ בזה פליג ר"מ וחכמים היינו ר"י ס"ל דחדשים ואוירא דלידה גרמי ור"מ ס"ל דחדשים ואוירא דעולם גרמי היינו דיצא חי לאחר שחיטה, אח"כ מצאתי להרש"ש דכתב ג"כ על דברי הרא"ש דיש ט"ס ברש"י בהמשנה וצ"ל חדשים ואוירא גרמי וכמ"ש רש"י לקמן בד"ה למעוטי וכו', ולפי מ"ש אין ט"ס והכוונה בזה כמ"ש. וק"ל: