לחם אבירים קכג

הרמב"ם מ"מ כיון דנראה שדילג תיבת ובשדה א"כ נראה דלא סבירא ליה להב"י בדין זה כדעת הרמב"ם אך כדעת הטור בשם י"א וכדעת הרשב"א בת"ה וק"ל: הלכות שחיטה הלכה ב

ואפילו שחט לפנינו ד' וה' פעמים שחיטה כשרה אסור לאכול ממנה וכו' ע"כ. בגמרא איתא שנים ושלשה פעמים וכן הוא בטור וכן הוא בשו"ע סימן א' סעי"ג ובאמת לדינא ס"ל דה"ה אפילו שחט יותר משלשה פעמים ג"כ אסור לאכול ממנה. ומאי דאשמעינן רבינו בזה רבותא יותר מהגמרא עיין ע"ז ברש"א יעו"ש: מסכת פסחים (דף כ"ח

) תוס' ד"ה עכו"ם וכתבו שם ולפ"ז לר"י בשאר נהרות לא מהני שחיקה מדמצריך להוליך לים המלח עכ"ל. וכוונת התוס' כן דאי ר"י מיירי ביה"מ ואפ"ה בעי שחיקה ע"כ ס"ל דבשאר נהרות לא מהני שחיקה דאי אמרת דמהני א"כ למה הזכיר בע"ז ים המלח. בשלמא לרבה ניחא דהולכה לים המלח מהני דלא בעי שחיקה אבל לר"י דגם ביה"מ בעי שחיקה אם איתא דגם בשאר נהרות מהני שתיקה אמאי מצרכינן הולכה ליה"מ אלא ודאי לר"י בשאר נהרות לא מהני שחיקה, כן כתב המ"ל בה' חמץ פ"ג הי"א ובזה סרה קושית הרש"ל בפסחים שהקשה על דברי התוס' יעו"ש. מסכת חולין (דף מ"ג ע"ב

) תוס' ד"ה ישב וז"ל ונראה דאין לפוש אפילו יש מבפנים אם אין מבחוץ כיון דלא חיישינן שמא הבריא ע"כ. ור"ל דעולא מדמי לבה"כ. דשם הדין אם אין קו"ד מבחוץ כשר וה"נ כן ובאמת קשה דשם הלא ניכר נקב מבחוץ אבל בוושט אין ניכר נקב רק באמת ע"כ ס"ל לעולא דבוושט ג"כ ניכר נקב ולכן מדמי לבה"כ וכן ס"ל להתוס' ג"כ בפ"ב (דכ"ח ע"א) ד"ה אתא בשם ריב"א יעו"ש ומאי דלא קיי"ל בזה הוא מחמת דהגמרא מפרש דעולא ס"ל דלא חיישינן לספק דרוסה וכיון דאנן קיי"ל כשמואל דחיישינן לספק דרוסה ולכן ה"נ בזה אסור דלא כעולא כי באמת לא דמי לבה"כ דשם י"ל אם היה הבריא לא היה המחט חוזר לתוכו ולכן אם אין קו"ד לא חיישינן שמא נתרפא אבל בוושט דפעיא ביה וגמדא ליה. ופעמים שחזר המחט לתוך הוושט ולכן חיישינן שמא נתרפא וכמו דס"ל לר"ת בד"נ. ועיין ברא"ש פא"ט סימן ל"ד, ובאמת על הראב"ן דפסק כעולא ומדמי הראב"ן לבה"כ קשה דבאמת לא דמי להדדי וכמ"ש ובפרט על הרא"ש דפסק כהראב"ן בודאי קשה כי הלא בסימן ל"ד כתב הרא"ש כר"ת וכנ"ל א"כ קשה למה פסק הכא כעולא אח"ז מצאתי בתב"ש שהקשה כנ"ל] ועיין בבאורי הגר"א ביו"ד סל"ג סקט"ו דכתב וז"ל ובזה נסתר ראייתם של ראב"ן והרא"ש שכתבו דקיי"ל כעולא מבה"כ דשם ניכר הנקב מבחוץ משא"כ כאן עכ"ל, ובאמת קשה. דילמא ס"ל להראב"ן הפירוש הראשון של רש"י דהפשט שמא הבריא היינו שמא נתרפא וס"ל להראב"ן דיש בדיקה בחוץ אצל נקב ולכן שפיר יש הוכחה מבה"כ כמו דשם בניקב מצד אחד ואין קו"ד מבחוץ לא חיישי' שמא נתרפא ה"נ לא חיישינן, אחר זמן רב מצאתי בס' בית הלוי להגאון רי"ד זצ"ל סימן כ"ו שכתב דמבואר להדיא בראב"ן דמפרש הבריא נתרפא עיי"ש ובאמת מהרא"ש סימן ד' מדפסק כעולא ג"כ משמע שם דמפרש הבריא נתרפא ולכן מדמי הרא"ש לבה"כ ועיין ברא"ש סימן ג' דהביא שיטת הריב"א באחרונה, א"כ מוכח דס"ל כמו שיטת הריב"א דיש בדיקה לנקב מבחוץ בוושט כמו בבה"כ. ועיין ביו"ד ובס' מטה יהונתן ח שו יעו"ש: רמב"ם מהלכות ברכות פ"ו הי"ד

השוקת שדולה אדם בידו או בגלגל ונותן לתוכה והמים נמשכין ממנה באמה והולכין ומשקין וכו' והגית ידיו בשוקת וכו' ואם