לחם אבירים קכא

פרק יג הלכה א

הלוקח בית או שכר בית בחצרו של עכו"ם ומלאוהו יין אם היה הישראל דר באותה חצר אעפ"י שהפתח פתוח היין מותר וכו' ואם הוא דר בחצר אחרת לא יצא וכו' ויהא המפתח וחותם בידו ואינו חושש שמא יזייף העכו"ם מפתח הבית ע"כ, המקור מזה כתב הכ"מ בפר"י ת"ר אחד הלוקח ואחד השוכר וכו' בחצר אחרת מותר והוא שמפתח וחותם בידו וחכ"א לעולם אסור עד שיושב ומשמר וכו'. וכתב הרי"ף וקיי"ל כת"ק דקאי כר"א דלא חייש לזיוף וכתב הר"ן ופסקינן לעיל בפא"מ כוותיה והרי"ף נמי פסק שם בפא"מ כר"א וכן רבינו נמי ס"ל כהרי"ף ולכן כתב הרי"ף בדברי ר"א מפתח וחותם כי באמת הפשט בדברי רב אשי דוקא מפו"ח דבעינן תרווייהו, וראיה מהכא דפסק הרי"ף כת"ק היינו ר"מ דאמר בהדיא בברייתא מפתח וחותם א"כ ה"ה בדברי ר"א שם בפא"מ נמי הפשט להרי"ף מפתח וחותם ולדברי הרי"ף מחלוקת דהכא ח"ק וחכמים היינו ר"מ וחכמים כמו מחלוקת דר"א וחכמים דבפא"מ, אך באמת הלא הכא דצריך מפתח וחותם מיירי בחצר אחרת והתם אצל ר"א וחכמים בפא"מ סתמא קתני א"כ למה צריך שם מפתח וחותם לדברי הרי"ף בדברי ר"א, אך באמת ע"כ שם מיירי ג"כ בחצר אחרת כמו הכא ומחלוקת דהתם כמחלוקת דהכא ולכן פסק הרי"ף כת"ק מחמת דקאי כר"א והתם פסק ג"כ כמו ר"א דבעי מפתח וחותם. לדברי הרי"ף והרמב"ם: הלכה כב

אבל גר ועכו"ם שירשו את אביהן עכו"ם וכו' עיי"ש בגמרא, והטעם מחמת שירושת הגר אינו אלא רק מדרבנן ולכן הקילו רבנן, ועיין בע"ז דס"ד ובקדושין די"ד יעו"ש ובגמרא זו סרה קושית הפרישה מהטור עיי"ש בפרישה ודו"ק: הלכה כח

עכו"ם שנגע ביינו של ישראל לאונסו מותר למכור אותו יין לאותו העכו"ם שאסרו לבדו ע"כ, נראה לי לבאר דזה מחלוקת ת"ק עם ריב"ב במסכת ע"ז (דנ"ט ע"ב) ובמס' חולין (דמ"א ע"ב) דגרסינן התם עכו"ם שניסך יינו של ישראל אסרו בהנאה ריב"ב וריב"ב מתירין וכו' שיכול לומר לו לאו כל כמינך שתאסור ייני לאונסי, ופליגי בזה דת"ק ס"ל דעכו"ם אוסר דבר שאינו שלו לכן לעכו"ם אחר אסור למכור ורק לאותו עכו"ם המנסך מותר למכור, אבל אם לא ניסך להיין לאונסו של א היינו במקום שהישראל היה יכול למנעו בוודאי ס"ל לת"ק דאינו יכול למכרו אפילו לאותו עכו"ם וריב"ב ס"ל דאין אדם אוסר דשא"ש אפילו עכו"ם א"כ מותר למכור לכל עכו"ם שירצה, ורבינו פסק בזה כת"ק דעכו"ם אוסר דשא"ש ולכן דוקא אם היה לאונסו אז מותר למכור דוקא לאותו עכו"ם ועיין ברש"י ד"ה לאו ועיין שם תוד"ה אר"א ועיין בחולין בתוס' ד"ה "לאו" (דמ"א ע"א) ובזה מבוארין דברי רבינו: פרק יד הלכה ג

כזית שאמרנו חוץ משל בין השינים אבל מה שבין החניכים מצטרף למה שבלע שהרי נהנה גרונו מכזית עכ"ל. עיין בכ"מ ובכדי שלא נעשה להכ"מ ח"ו כטועה בדברי הגמרא צריך לגרוס בדבריו כזה: כזית שאמרו חוץ משל בין השינים אבל מה שבין החניכים מצטרף למה שבלע וכו' בספגה"נ (דק"ג ע"ב) איתא פלוגתא דר"י ור"ל והלכה כר"י דאמר הכי, ומה דאמר חוץ משל בין השינים שם לדברי הכל, כזה צריך לגרוס בהכ"מ, וכן באמת איתא כזה בגמרא ארשב"ל כזית שאמרו חוץ משל בין השינים ור"י אמר אף מה שבין השינים אר"פ בשל בין השינים דכ"ע לא פליגי כי פליגי