לחם אבירים קכ

שלו וכמ"ש, ומה דפסק בה' איסורי מזבח כנ"ל אפשר דפסק כהירושלמי פ"ג ה"ה דיש שם מחלוקת וז"ל אית תנא תני של חברו מותר ואית דתני דשל חברו אסור ואמרינן שם אעפ"י דאין נאסר להדיוט נאסר לגבוה, א"כ מוכח מהירושלמי הנ"ל דנעבד של חבירו אסור לגבוה אפילו לא עשה בה מעשה א"כ יפה פסק הרמב"ם שם כנ"ל, וא"כ ס"ל לרבינו דלגבוה בין דידיה ובין דחבירו אסור אפילו לא עשה בה מעשה וכהירושלמי הנ"ל ועיין בספר "יפה עינים" וק"ל: פרק ה הלכה א בהלכות מאכלות אסורות

ואיסור אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בטהורים אבל לא בטמא עכ"ל, ופסק רבינו כחכמים דאמרו שם אינו נוהג אלא בטהורים, והטעם דס"ל לרבינו דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר אלא בשר לבדו ור"ל כל שבשרו מותר אתה מצווה עליו על אבריו וכל שאין בשרו מותר אי אתה מצווה עליו על אבריו, ולענין אם נוהג בזכרים בזה ס"ל לרבינו דאינו נוהג וכמ"ש רבינו בפ"י מה"ש ה"ג יעו"ש וק"ל: פרק ו הלכה ט

הטחול מותר לבשלו אפילו עם הבשר שאינו דם אלא בשר הדומה לדם ע"כ, ור"ל דמותר בלי קריעה, והמקור בגמרא דחולין (דקי"א ע"א) כמ"ש המ"מ דאמרינן בגמרא וה"מ כבדא אבל טחול שומנא בעלמא הוא וכתב המ"מ ומ"מ צריך מליחה כשאר בשר וכן מורה לשון רבינו עכ"ל, וכ"כ הר"ן בהרי"ף דצריך מליחה יעו"ש ק הגם דאמרו בגמרא וה"מ כבדא אבל טחול שומנא בעלמא הוא כבר כתבו התוס' דזה קאי על גוף הטחול אבל דם היוצא ממנו אסור וכן איתא בברייתא דכ"ב דם הטחול דם הלב ה"ז עובר ל"ת. ובזה מבוארין דברי רבינו: פרק ח הלכה ב

כמה שיעור אכילה בכזית ואם אכל הגיד שעל הכף וכו' אעפ"י שאין בו כזית לוקה מפני שהוא כבריה בפ"ע, המקור במשנה שם אכלו ואין בו כזית חייב ואמרינן בגמרא מפני שהוא כבריה ואע"ג דכתיבא ביה אכילה וסתם אכילה משמע בכזית הא מפרשינן בגמרא דאכילה דכתיבא ביה היינו לומר שאעפ"י שיש בגיה"נ כמה זתים כיון שאכל ממנו כזית חייב אף ע"ג דלא אכל כולו ולעולם כל היכא דאכל כולו לא בעינן שיהא כזית ע"כ לשון רש"י שם ובזה מבוארין דברי רבינו: פרק יא הלכה כד

ואם רצה לטהרן מיד מגעילן ברותחין או חולטן במי זתים ע"כ, זה פסק כר"י שם בברייתא. ומ"ש רבינו ומניחו תחת צינור שמימיו מקלחין או במעין שמימיו רודפין י"ב שעות ואח"כ יותרו, זה פסק כרשב"ג משום ר"י ועיין בב"י עלי הטור שכתב וז"ל והרשב"א כתב הכשר במניחן תחת הצינור וכו' או במעין וכו' אבל הכשר דחליטת מי זתים לא הזכירו כלל ולא ידעתי למה כיון דבחדא פסק כר"י למה לא פסק באידך דאמר רשב"ג משמו ע"כ, ויש בזה ט"ס וכן צריך לכתוב כיון דפסק כרשב"ג משמיה דר' יוסי א"כ למה לא פסק כאידך דר"י וכן כתב הכנה"ג, אך באמת יש לומר דעיין בירושלמי דלא גריס רשב"ג משום ר"י רק רשב"ג בעצמו אומר כן עי"ש א"כ לפי זה לא קשה כלום ועיין תוספתא וירושלמי: