לחם אבירים קיח

המאמר נתעקרה יחדיו ודוקא על מחשבה לחוד בלא דיבור לא מהני שאלה אבל בהצטרף להמחשבה גם מאמר נעקרו שניהם יחדיו, דאל"כ איך מהני שאלה בהקמה הלא אם אפילו נעקר הדיבור בכ"ז המחשבה שהיתה קודם הדיבור נשארה והקמה בלב הוי הקמה א"כ מה מועיל לו שאלתו אלא ע"כ צ"ל כמ"ש א"כ לפ"ז בהנ"ל כיון דשני המאמרים נתבטלו מדרבה גם המחשבות נתבטלו א"כ קמה קושית הר"ן על הרמב"ם למה כתב דהוי היקם ונדחה הישוב שלי כנ"ל. ובישוב רמב"ם זה שמעתי דבר נכון ומחודד מאד מפי ש"ב הגאון הגדול רשכבה"ג ר' חיים שליט"א שתירץ דברי הרמב"ם בטוב טעם ודעת עפ"י דברי התוס' בגיטין (דף מ"ב ע"א) ד"ה "הא": השמטות מהרב המחבר ז"ל

גרסינן במס' חולין (דצ"ז ע"ב) ברש"י ד"ה במאי דבלעה קדרה וז"ל אם ראינוהו כשנפל שם קודם שנתמעט ואנן משערין אותו אחר שנתבשל לכמות שנפל שם ואין בהיתר ס' אומדים כמה בלעה קדרה מן ההיתר לפי שכשנפל שם היה היתר הרבה ונתמעט בבליעת הקדרה וכו' ועיקר הדבר כמות שהוא בא לפנינו משערין ליה ולא משערין במאי דבלעה קדרה מן ההיתר לפי שאף מן האיסור נבלע ונתמעט מכמות שהיה וכדאמרינן לקמן דצ"ח אטו דהיתרא בלע דאיסורא לא בלע עכ"ל, ועיין ברשב"א דמפרש ברס"י דס"ל אם ראינוהו ההיתר בשעת נפילת האיסור והיה שם רוטב הרבה קודם שנתמעט ההיתר ומהאיסור לא נדע כמה היה שיעורו בשעת נפילתו ואנן משערין אותו לאחר שנתבשל שנפל שם דר"ל דמשערין האיסור דכמות בא עכשיו לפנינו כן היה מקודם ואין בהיתר ס' אומדים כמה בלעה הקדרה משעת נפילה עד עכשיו לפי שכשנפל שם היה היתר הרבה ונתמעט בבליעת הקדרה, ועל זה כתב רש"י וכיון דאיפלגי תרי לישנא ואיסורא דאורייתא לחומרא וזה כל"ב דגמרא ולא משערין בקדרה עצמה כלישנא קמא דבגמרא. ואח"כ דחה רש"י ל"ב ג"כ וכתב ועיקר הדבר כמות וכו' מדאמרינן לקמן בגמרא אטו דהיתרא בלע דאיסורא לא בלע, ר"ל דאמרו שם ההוא כזיתא תרבא דנפל לדיקולא דבשרא סבר רב אשי לשערינהו במאי דבלע דיקולא ומיירי דלא נדע כמה היה האיסור בעת שנפל דאפשר דהיה יותר מכזית ומ"מ סבירא ליה לר"א לשער את האיסור כמו שבא לפנינו מצומקת וכמו שכתב רש"י שם יעו"ש וע"ז אמר הש"ס אטו דהיתרא בלע דאיסורא לא בלע וס"ל להש"ס דמשערין הכל כמות שאנו רואים ובאמת עיין ברמב"ם המ"א פט"ו הכ"ד וז"ל שם משעריין במרק ובתבלין ובכל שיש בקדרה ובמה שבלעה קדרה מאחר שנפל האיסור לפי אומד הדעת וכנ"ל, א"כ פסק רבינו כל"ב בגמרא, ובאמת הלא נדחה הל"ב כדאמר הש"ס אטו וכו' וכנ"ל. אך באמת רבינו הרמב"ם מיירי דראה האיסור בעת שנפל ולכן ידעינן לשער האיסור ולכן משערינן מאי דבלע הקדרה ג"כ מן ההיתר ובגמרא דפליג על רב אשי מיירי דלא ידעינן האיסור בעת שנפל דלא ראה ולכן לא ידעינן לשער האיסור, ובזה רש"י ז"ל נמי מודה דבכה"ג דראינו האיסור בעת שנפל ולא נתמעט בשיעור אחד עם ההיתר רק ההיתר נתמעט יותר מהאיסור וידעינן לשער כנגד האיסור בודאי משערינן במאי דבלע הקדרה מן ההיתר ועיין בלח"מ שם ועיין בט"ז יו"ד סימן צ"ט סק"ד בשם רש"ל להחמיר אפילו בראינו כי אין לעמוד על שורש הדבר ולא ידוע כמה בלע הקדרה אלא לעולם משערין כמו שבא לפנינו עכ"ל, ולפ"ז נוכל לומר בכוונת רש"י ג"כ דרש"י מיירי דראו האיסור בעת שנפל ולכן ס"ל ל"ב דמשערין במאי דבלע קדרה וכוונת רש"י כן. דמה שכתב רש"י אם ראינוהו כשנפל שם קודם שנתמעט ואין מן